סע"ש 66202-01-18

תקציר

התובע, תושב הרשות הפלסטינית, תבע את מעסיקו לשעבר, הנתבע, על הפרשי פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות ותנאים סוציאליים בסך 129,172 ₪. התובע טען כי עבד אצל הנתבעת מיולי 2011 עד יולי 2015 וכי הנתבעת פיטרה אותו ללא סיבה. הנתבעת טענה כי התובע עבד אצלם מיולי 2011 ועד יוני 2015 וקיבל את כל התשלומים המגיעים לו, לרבות פיצויי פיטורים ושעות נוספות. בית הדין מצא כי התובעת עבדה אצל הנתבעת מיולי 2011 עד יוני 2015 וקיבלה הודעת פיטורים ביוני 2015, ופיצויי פיטורים בסך 14,303 ₪. השכר הקובע לפיצויי הפיטורים של התובעת הוא 4,650 ₪, והתובעת זכאית לתוספת של 3,910 ₪. עם זאת, בית המשפט קבע כי התובע לא הוכיח את זכאותו לגמול שעות נוספות. התובע חייב גם בהפרשות לפנסיה, שלא בוצעו במהלך עבודתו. הסכום הכולל המגיע לתובע בגין הפרשות לפנסיה עומד על 9,854 ₪. בית המשפט דחה את טענות הנתבעת לקיזוזים, וקבע כי הן אינן מבוססות על העובדות או על החוק. בסופו של דבר, חויבה הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 3,910 ₪ והפרשות לפנסיה בסך 9,854 ₪, הן בהפרשי הצמדה והן בריבית. כל צד היה אחראי לשכר טרחתו, וניתן לערער על פסק הדין בתוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.