ת"א 2715/83

תקציר

פסק הדין סובב סביב סכסוך חוזי והליכי הבוררות שבאו בעקבותיו. קיסריה נדל"ן ונופש בע"מ התקשרה עם ואלדקס בע"מ לרכישת מניות און אירוח ונופש בע"מ. ולדק הסכימה לשפות את קיסריה בגין כל התחייבות העולה על 100,000$, והתחייבות זו הובטחה על ידי בעלי המניות של Valdex. כאשר התחייבויותיה של און עברו רף זה, קיסריה פתחה בבוררות נגד ולדק והזמינה את הערבים בעלי המניות, בהם המשיבים הערבים שלמה ולד ועזרא קצ'טן, להצטרף להליך, אך אלה סירבו. קיסריה הגישה אז תביעה נגד הערבים, שהובילה לפסק דין זה. שאלת המפתח הייתה האם פסק הבוררות מהווה פעולה של בית המשפט כלפי המשיבים הערבים, שלא היו צדדים ישירים לבוררות. בית המשפט פסק לטובת קיסריה וקבע כי פסק הבוררות מחייב את המשיבים הערבים כמעשה של בית המשפט. בהגיעו להחלטה זו התעמק בית המשפט בעקרונות ההשתק ובפרשנות סעיף 21 לחוק הבוררות. בית המשפט קבע כי ערבים כמו המשיבים הערבים, שהיו בעלי ידע ועניין כן בבוררות, יכולים להיחשב כמחליפים של החייב (ולדקס) ולכן הם מחויבים בפסק הבוררות. החלטה זו, המבוססת על תורת המשפט האמריקאית, מבטיחה אחידות בפסיקה ומונעת התדיינות חוזרת באותו נושא. משכך, חויבו המשיבים הערבים לשפות את קיסריה בגין החובות העודפים שנקבעו, בצירוף ריבית והוצאות.