עת"מ 64367-02-19

תקציר

עותר ישראלי ערער על החלטת הוועדה העליונה של המדינה ששללה ממנו את הזכות להמשיך ולהתגורר בדירה ציבורית לאחר מות אביו. הוועדה טענה כי הוא לא התגורר ברציפות עם אביו בדירה ואינו זכאי בעצמו לדיור ציבורי. לאחר דיון מקדמי הסכים המשיב לבחון מחדש את עניינו של העותר בפני הוועדה העליונה, תוך הכרה בכך שההחלטה התקבלה מבלי לשקול את כל הטענות הרלוונטיות. העותר העלה טענות חדשות, לרבות פגמים לכאורה בטפסי הוועדה. הן העותר והן המשיב 1 (משרד הבינוי והשיכון) הסכימו לדחות את העתירה ולהחזיר את התיק לוועדה להחלטה חדשה, בעוד העותר שומר לעצמו את הזכות לטעון את טענותיו בכתב בתוך 30 יום. בהתחשב בנימוקי העתירה ובתוצאותיה, החליט בית המשפט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים. גם למשיב 2 (האחראי על הדירה), שאיחר בהמצאת מסמכים רלוונטיים, נשללו הוצאות. פסק הדין חייב את ועדת האכלוס לתת החלטה מנומקת המתייחסת לכל טענות העותר בתוך 30 יום וחייב את העותר להעלות את כל טענותיו בתקופה זו.