ת"א 52728-09-19

תקציר

הנתבעים לא התייצבו לבית המשפט לדיון קדם משפט בנוגע לתביעה אזרחית שהוגשה נגדם על ידי תובע שטען כי הפרו הסכם שכירות רכב. בא כוח התובע הופיע לבדו וביקש פסק דין שלא בפניו. בית המשפט נעתר לבקשה ופסק לטובת התובע. בית המשפט ביסס את פסיקתו על תקנה 61(ד) ותקנה 75(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, המאפשרות מתן פסקי דין שלא בפניהם כאשר נאשמים אינם מתייצבים לדיונים, לרבות דיוני קדם משפט. בית המשפט פירש כללים אלה לאור מטרתה של המסגרת הרגולטורית להגן על זכויות שני הצדדים ולנהל ביעילות את הזמן השיפוטי. בית המשפט קבע כי גם ללא הגשת ראיות, בית המשפט יכול לבחון חומרים זמינים – כמו כתבי הטענות ונספחיהם – כדי לבסס תשתית ראייתית מספקת לטענה. בית המשפט מצא כי כתבי הטענות והמסמכים התומכים של התובעת – לרבות הסכם שכירות חתום, חוות דעת מומחים ורישומי שירות – מהווים תשתית ראייתית מספקת. לעומת זאת, כתב ההגנה של הנאשמים נעדר כל מסמך תומך והיה מעורפל ולא מבוסס. התובע תבע פיצוי על שווי הרכב, שנשרף במהלך תקופת השכירות, או קנסות חוזיים בגין חריגה מהקילומטראז' המוסכם ואי החזרת הרכב. בית המשפט נעתר לראשון, שמצא ראיות תומכות, ופסק לתובע 62,692 ₪ בגין שווי הרכב, 9,848 ₪ בגין הפרת חוזה ו-3,908 ₪ בגין שכר טרחת איש מקצוע, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה. הסכום הכולל שהיה חייב היה 77,939 שקל. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם 2,079 שקל הוצאות משפט ועוד 12,400 שקל שכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן שלא בפניו, ונמסר לצדדים על זכותם לעתור לביטול ההחלטה לפי תקנה 131 לתקנות תשע"ט-19. פסק דין זה נועד לאזן בין הליך שיפוטי יעיל לבין ההגינות המגיעה לשני הצדדים, ולהבטיח כי אי הופעתם של הנתבעים לא תפגע בזכותו של התובע לצדק.