ת"א 22053-01-10

תקציר

המוכרים והקונים חתמו על חוזה למכירת דירה, והמוכרים קיבלו את רוב התשלום עבור הדירה ישירות מהבנק, שמימן את רכישת הרוכשים. המוכרים היו אמורים להשתמש בכסף כדי לרשום את הדירה על שם הרוכשים וליצור שעבוד על הנכס לטובת הבנק, אך הם לא עשו זאת. הרוכשים גם לא הצליחו להחזיר את ההלוואה במועד. לאחר מכן ביטל הבנק את ההלוואה ודרש את החזרת הכסף משני הצדדים. המוכרים טענו כי הם מחויבים להשיב רק את הכסף שהתקבל ישירות מהבנק, וכי הבנק תרם לחוב בכך שפעל בחוסר תום לב. מנגד, טענו הרוכשים כי הבנק היה צריך להתחשב בנסיבות המיוחדות שלהם. השופט קבע כי הן המוכרים והן הרוכשים מחויבים לקיים את הבטחותיהם, וכי הבנק זכאי להחזר מלוא סכום ההלוואה, כולל ריבית ועמלות, משני הצדדים. כמו כן חויבו המוכרים לשלם את הוצאות המשפט של הבנק. עוד הסבירה השופטת כי זכות ההשבה קמה עם ביטול החוזה ולא עם הפרתו, וכי דרישת הבנק לפירעון מיידי לא הגדילה את התחייבויות המוכרים, שנבעו מאי רישום הדירה ושעבודה. בנוסף, בית המשפט לא מצא ראיות לכך שהבנק פעל בחוסר תום לב, וקבע כי על המוכרים לשאת בעלות עמלת הפירעון המוקדם, וכן לאפשר לבנק לרשום שעבוד על הנכס להבטחת התחייבויות המוכרים.