ע"א 1195/08

תקציר

התובע, צלם עצמאי, עבד בעיתון הנתבע למעלה מ-20 שנה. בין הצדדים היו שני הסכמים. הראשון היה הסכם התקשרות משנת 1993, שקבע כי זכויות היוצרים בצילומי התובע יהיו שייכות לנתבע. השני היה הסכם פשרה משנת 1999, אשר סיים את התקשרותו של התובע עם הנתבע בעקבות מחלוקת על טיב היחסים ביניהם – התובע דרש שיכירו בו כשכיר, ואילו הנתבע ראה בו פרילנסר. הסדר הפשרה קבע כי התובע יקבל תשלום חד פעמי והצהיר כי מלבד זאת, אין לו טענות נוספות כלפי הנתבעת. שמו של התובע הוזכר גם בהסדר הפשרה כבעל זכויות היוצרים בתמונות שצילם במהלך עבודתו. השאלה עליה נדרש בית המשפט להשיב היא האם הסכם הפשרה מהווה הסכם שונה בדבר בעלות בזכויות יוצרים כפי שנקבע בחוזה הראשון. השופט פסק לטובת התובע. הסכם הפשרה לא העביר במפורש את זכות היוצרים לנתבע, בעוד שהחוק מחייב שהעברות כאלה יהיו בכתב וייחתמו על ידי בעל זכויות היוצרים. יתר על כן, מטרת הפשרה, כפי שעולה מהפרוטוקול ומגובה הפיצויים, הייתה ליישב את סכסוך המעביד-עובד, ותו לא. לפיכך, תנאי ההסכם משנת 1993 בדבר זכויות יוצרים נותרו בתוקפם, ולנתבעת הייתה זכות שימוש מורשית בלבד בתצלומי התובעת. מאחר שהנתבעת השתמשה בצילומים מבלי לשלם לתובע כפי שהוסכם בחוזה הראשון, היא נמצאה אשמה בהפרת זכות היוצרים הקניינית של התובע וחויבה לשלם לו פיצויים בסך 15,000 ₪.