ע"א 2920/90

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור על תחולת סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, לאחר שבית משפט מחוזי הורה לקופת חולים להפסיק להציע תוספות שכר או הטבות לרופאים ללא אישור ספציפי או עמידה בנהלים המקובלים לעובדי מדינה. עיקר המחלוקת הייתה האם "גופים נתמכים", כמו קופת החולים, יכולים לבצע שינויים על בסיס הסכמים קיימים מבלי לעבור על החוק. בית המשפט העליון קבע כי סעיף 29 קובע איסורים עצמאיים הן על עריכת הסכמים והן על ביצוע שינויים בשכר או בהטבות שאינם עולים בקנה אחד עם אלה של עובדי מדינה או שאושרו על ידי שר האוצר. היא קבעה כי איסורים אלה חלים באופן עצמאי כדי למנוע עקיפה באמצעות הסכמים ישנים, והדגישה את הכוונה לשמור על גישות שכר אחידות בין עובדי מדינה לגופים נתמכים. בית המשפט גם הבהיר את סמכותו לאכוף איסורים כאלה באמצעות סעדים אזרחיים, כגון צווי מניעה, למרות הטענות כי יש להגביל את האכיפה לעיצומים כספיים או לפעולות ממשלתיות. בהדגישו את יכולת האכיפה המשפטית על פני ההשלכות האפשריות של הפסקת המימון למוסדות ציבור חיוניים, אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט קמא, בקובעו כי המדינה יכולה לבקש ציות באמצעות בתי המשפט. פסק הדין גם חיזק את העיקרון המשפטי לפיו סמכות המחוקק כוללת מנגנונים להבטחת עמידה בהתחייבויות חוזיות ומשפטיות, תוך קידום דיאלוג בין בעלי עניין לפתרון סכסוכים באופן מעשי והרמוני.