ע"א 134/56

תקציר

הסוכנות היהודית ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את תביעתו לפיצויים של ז. שכטר, שפגע בעובדם בתאונה. הסוכנות ביקשה לקבל בחזרה את השכר ששילמו לעובדם במהלך החלמתו, בטענה כי על שכטר לפצות אותם על אובדן שירותיו של עובדם ועל השכר ששולם ללא כל תמורה. בית הדין מצא כי אין תקדים או בסיס משפטי לטענת הסוכנות, שכן אובדן שירותיו של העובד לא היווה עילת תביעה מוכרת. כמו כן, השכר ששולם לעובד היה תוצאה של התחייבות חוזית של הסוכנות ולא תוצאה של רשלנותו של שכטר. הסוכנות ניסתה לתקן את טענתה להתעשרות שלא כדין, אך גם טענה זו נדחתה מאחר שכטר לא התעשר מתשלום השכר. בית המשפט הסביר כי חובה מעין חוזית חלה רק כאשר קיים עשיית עושר שלא כדין, מה שלא היה המקרה כאן, שכן אחריותו של שכטר הוגבלה לנזק הממשי שנגרם לעובד. בנוסף, לעובד לא נגרם הפסד כספי של 2300 ליש"ט מאז שקיבל את מלוא שכרו, כלומר שכטר לא היה מחויב לשלם סכום זה. לבסוף הסכימו השופטים כי חסכונותיו של שכטר בגין תשלום השכר לא היו סוג של התעשרות על חשבון הסוכנות, ולכן הערעור והבקשה לתיקון נדחו, תוך חיוב הסוכנות בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין.