פש"ר 59344-01-12

תקציר

נגד נידר חברה לבנין ופיתוח בע"מ הוצא נגדם צו הקפאת הליכים, אשר הגן עליהם מפני תביעה משפטית בעת שפעלו לפירעון חובותיהם. בתקופה זו הורשעה החברה בעבירה על חוק עובדים זרים וחוק שכר מינימום וחויבה לשלם קנסות בסך 2.5 מיליון שקל. החברה ערערה על ההחלטה והקנס הופחת ל-200 אלף שקל. השאלה שעמדה על הפרק הייתה האם קנס מופחת זה ייחשב כחוב בר תביעה או ייחשב כהוצאות פירוק. המשמעות של האחרון היא שתינתן עדיפות על פני חובות אחרים של החברה, מה שישפיע על חלוקת הכספים לנושים. בית המשפט שקל את האינטרסים המתחרים של הענשת החברה על מעשיה הפליליים והגנה על נושי החברה מפני נשיאה בנטל עוונותיה הכספיים. אמנם קיים תקדים להתייחסות לקנסות כאלה כאל הוצאות פירוק, אך בית המשפט טען כי מקרה זה נבדל בשל מצבה של החברה. בניגוד למקרים אחרים, נידר בניה ופיתוח לא עברה פירוק אלא הייתה כפופה להקפאת הליכים, מה שאומר שהחברה תמשיך להתקיים גם לאחר סיום הליכי חדלות הפירעון. בנוסף, בעלי השליטה בחברה, שהיו מודעים להליכים הפליליים ולהשלכותיהם, יחזירו בסופו של דבר את השליטה בחברה. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי אין לראות את הקנס כהוצאות פירוק אלא לשלם מיתרת כספי החברה לאחר ההסדר עם נושיה. החלטה זו מבטיחה כי הנושים, שאינם אחראים לפעולות הבלתי חוקיות של החברה, לא ייענשו עוד. היא גם משרתת את האינטרס הציבורי לחייב תאגידים לתת דין וחשבון על מעשיהם תוך כיבוד זכויותיהם של נושים תמימים. הנאמנים חויבו לכסות את הוצאות המשיב, בסך 10,000 ₪, והקנס אמור היה להיות משולם במועדים הנקובים בהסדר החברה עם נושיה.