רע"פ 5833/05

תקציר

במקרה של מבקש שהוגש נגדו כתב אישום לפי סעיף 12א(ג) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, הרשיע אותו בית משפט השלום בירושלים בהסעת אדם השוהה בישראל שלא כדין. תחילה גזר בית המשפט על המבקש שלושה חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 2,000 ₪ ושלושה חודשי פסילת רישיון נהיגה על תנאי. המשיב ערער, ובית המשפט המחוזי הוסיף עונש של 45 ימי מאסר בפועל. המבקש ביקש רשות ערעור נוספת, בטענה כי בית המשפט המחוזי מסתמך על התקדים מרע"א 5198/01 חטיב נ' מדינת ישראל השתמעה מעונש מאסר חובה, בניגוד לפסיקות קודמות. עם זאת, בית המשפט העליון הבהיר כי לא נקבע עונש מאסר חובה על ידי השופט י' טירקל בפרשת חטיב, אם כי הדגיש את נחיצות המאסר למי שמאפשר כניסה בלתי חוקית בשל סיכונים ביטחוניים שוטפים. בית המשפט סבר כי יש להתאים את הענישה באופן אינדיבידואלי, ובעוד שבדרך כלל יש מקום למאסר בגין עבירות כאלה, ניתן לשקול חלופות כמו עבודות שירות בנסיבות חריגות. בית המשפט לא מצא חריגים כאלה בעניינו של המבקש, אישר את החלטת בית המשפט המחוזי ודחה ערעור נוסף. פסק הדין הדגיש את המנדט של הרשות השופטת לטפל בקפדנות בפעולות המסכנות את הציבור, תוך התחשבות בפרטי כל מקרה. הבקשה נדחתה בסופו של דבר ב-30 ביוני 2005.