עת"מ 11481-08-15

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הצעה שנדחתה להפעלת מעונות יום במועצה האזורית מטה אשר לשנת הלימודים 2016. הצעתה של העותרת נפסלה משום שלא עמדה בתנאי הסף שנקבעו במכרז, ובפרט הדרישה להציג רישיון או אישור זכאות לקבלת רישיון ממשרד הכלכלה להפעלת מעונות יום. ועדת המכרזים של המועצה החליטה לדחות את ההצעה ולבטל את המכרז. בהמשך ניהלה המועצה משא ומתן והתקשרה עם גורם אחר, קיבוצון, להפעלת מעונות היום. העותרת, שלא הסכימה לדחיית הצעתה, הגישה שתי עתירות מנהליות. העתירה הראשונה ערערה על דחיית הצעתה וביקשה לבטל את המכרז, ואילו העתירה השנייה, שמינתה את משרד הפנים כמשיב, ביקשה מהמשרד פעולות שונות הקשורות למכרז. השופט קבע כי המועצה פעלה בסבירות ובהתאם למשפט המנהלי כאשר דחתה את הצעתה של העותרת בשל אי עמידתה בתנאי הסף. כמו כן, השופט לא מצא כל פגם בתהליך קבלת ההחלטות של המועצה או בתוכן ההתקשרויות שלה. הכללת משרד הפנים כמשיב נמצאה מיותרת ובלתי מוצדקת, וגרמה למשרד הוצאות מיותרות. בסופו של דבר, שתי טענותיה של העותרת נדחו, והיא נדרשה לשלם לשלושת המשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 45,000 ₪.