ע"א 464/65

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת על זכויות ההפצה של סרט איטלקי בשם 'נישואים בסגנון איטלקי' בישראל. המשיבה מס' 1 (סרטי פריז ישראל בע"מ) חתמה בחודש יוני 1964 על הסכם עם חברת אמבסי אינטרנשיונל פיקצ'רס, המעניק להם זכויות הפצה בלעדיות של הסרט בישראל למשך שבע שנים. עם זאת, בהמשך העניקה שגרירות למערער מס' 1 (קורט אונגר) ולחברתו פיקוד רישיון בלעדי להפצת הסרט בישראל. המערערת מס' 2 (אירנה אונגר) הייתה אשתו של אונגר. פסק הדין נסוב סביב תוקפו של צו המניעה הארעי שניתן על ידי בית המשפט המחוזי, האוסר על המערערים להפיץ את הסרט בישראל. על צו המניעה הוגש ערעור מכמה טעמים. ראשית, טען המערער מס' 1 כי לא הוגש לו זימון כדין, שכן הוא נמסר לאשתו ולא לו באופן אישי, ועל כן אין לבית המשפט סמכות לדון בו. שנית, המערערים טענו כי אין יריבות בינם לבין המשיב, שכן הם מעולם לא רכשו זכויות כלשהן בסרט. שלישית, המערערים טענו כי המשיב לא כלל את אמבסי כתובע, מה שאומר שאין להם זכות תביעה כנגד המערערים. בנוסף, טענו המערערים כי למשיב היו רק זכויות שוות בסרט, ואילו למערערים היו זכויות משפטיות, שקיבלו עדיפות. לבסוף, הם טענו כי כל נזק שייגרם למשיבה ניתן לפיצוי כספי וכי מאזן הנוחות אינו מצדיק את צו המניעה. בית המשפט דחה את מרבית טענות המערערים ואישר את צו המניעה הזמני. נפסק כי שיטת השירות מספקת, שכן המערער זנח את טענתו בדבר היעדר שירות כדין במהלך הדיונים. באשר ליריבות, מצא בית המשפט כי המערער מס' 1 אכן רכש זכויות הפצה בלעדיות משגרירות, בניגוד לטענותיו. עוד קבע בית המשפט כי המשיבה רכשה רק זכויות שוויוניות בסרט, אך אין בכך כדי למנוע מהם לבקש צו מניעה, מה גם ששגרירות צורפה כנתבעת. יתר על כן, בית המשפט קבע כי די בפיצוי כספי כדי להתייחס לכל נזק שייגרם למשיבה וכי מאזן הנוחות נוטה לשמירה על המצב הקיים. לפיכך, הערעור נדחה בעניינה של המערערת מס' 1 אך התקבל לטובת המערערת מס' 2, שכן היא לא הייתה מעורבת בהסכם החלוקה. המערערת מס' 1 חויבה לשלם את הוצאות הערעור של המשיב מס' 1.