בר"מ 3036/24

תקציר

הערעור מתייחס לפרשנות סעיף 330 לפקודת העיריות, הקובע הסדר ארנונה לנכסים שניזוקו או נהרסו. השאלה היא האם הסדר זה מוצמד לנכס עצמו או עוקב אחר המחזיק בנכס. רוב השופטים מסכימים עם דעתו של השופט וילנר, המסיק כי הסדר הארנונה חל על הנכס ולא על המחזיק. השופט וילנר מדגיש כי אופיו של הארנונה קשור לנכס ולא לנישום, ולשונו ותכליתו של סעיף 330 תומכות בפרשנות זו. הסעיף מתייחס ל"בעל הבניין" ולא למחזיק ספציפי, מה שמצביע על כך שההסדר מתייחס לנכס. ההיסטוריה החקיקתית של הסעיף מלמדת כי הוא נועד לתמרץ בעלי נכסים לשפץ נכסים שנהרסו ולנצל אותם ביעילות, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם פרשנות המאפסת את תקופות ההסדר עם כל בעלים חדשים. זאת ועוד, פרשנותם של המערערים עלולה לפגוע בנישומים אחרים ולהרתיע רכישת נכסים הרוסים הזקוקים לשיפוץ. לפיכך, הערעור נדחה, והשופטים אינם מציעים לפסוק הוצאות בשל אופייה העקרוני של השאלה שהועלתה. השופט מינץ והשופט שטיין מסכימים עם החלטתו ונימוקיו של השופט וילנר.