ע"א 49893-05-13

תקציר

המערערים במקרה זה טענו כי בית משפט קמא התרשם מהם לרעה, וכי יש לדחות את קביעותיו העובדתיות, אך ערכאת הערעור חלקה על כך. השאלה המרכזית שעמדה על הפרק הייתה האם המשיבים, שהיו מתווכים, היו "הגורם היעיל" ברכישת נכס על ידי המערערים, בהתאם לתנאי הסכם התיווך החתום וחוק המתווכים. ערכאת הערעור קבעה כי המשיבים אכן מילאו תפקיד מהותי בעסקה, חרף חלוף הזמן ומעורבותו של צד אחר. בית המשפט מצא כי למעשיהם של המשיבים היה קשר סיבתי ממשי להסכם הסופי, שכן המערערים רכשו את הנכס ללא כל בדיקה נוספת או משא ומתן, בהסתמך על העסקאות הקודמות שסייעו המשיבים. כך, המשיבים היו הגורם היעיל בעסקה, ודמי התיווך היו מוצדקים. יתר על כן, בית המשפט דחה את ניסיונם של המערערים להציג ראיות חדשות בשלב הסיכום, וציין כי לא מן הנמנע שהם הציגו ראיות אלה קודם לכן. ככלל, הערעור נדחה, והמשיבים היו זכאים לדמי תיווך. עם זאת, בית המשפט בחר שלא לחייב את המערערים בהוצאות כלשהן, תוך הכרה בחלקם המוגבל של המשיבים בחלק האחרון של העסקה. הפיקדון של המערערים היה אמור להיות מוחזר להם. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים, והמזכירות הונחתה לשלוח העתק מפסק הדין לבא כוחם.