ע"א 26790-06-23

תקציר

השאלה המרכזית בערעור בעניינו של אמירי נגד טוגו נוגעת למועד תחילתה של תקופת החכירה המפורטת בחוזהם. בהחלטת בית משפט קמא צוין כי המועד שונה בהסכמה הדדית של שני הצדדים, והשתנה מ-30 יום לאחר מועד מסירת החזקה למועד פתיחת החנות. שופטי הערעור חולקים על כך, ומגיעים למסקנה כי החוזה המקורי מגדיר בבירור את מועד התחילה וכי כל שינוי יחייב הסכם בכתב, שלא התקיים. יתר על כן, העדות בעל פה המובאת לתמיכה בשינוי מילולי סותרת את התנאים הכתובים ואינה צריכה להחליף אותה. לפיכך, בית המשפט לערעורים מחליט כי תביעתה של טוגו בדבר שינוי מועד התחילה נדחית. באשר לערעורי שני הצדדים על מחלוקות נוספות, מגיע בית המשפט למסקנות הבאות: 1. ערעורה של טוגו בגין אי תשלום דמי שכירות ודמי ניהול עבור החודשים מרץ ואפריל 2020 נדחה, תוך שהוא מאשר את החלטת בית המשפט קמא כי טוגו חייבת בתשלום סכומים אלה, לאחר דחיית תביעתם הקשורה לקורונה. 2. את הסכום בסך 9,964 ₪ שגבה אמירי מטוגו, כאמור בפסק דינו של בית משפט קמא, יש להחזיר לטוגו. 3. תביעותיה של אמירי לפיצוי מוסכם ולפגיעה במוניטין נדחות בשל היעדר ראיות מספיקות. 4. חיוב צריכת החשמל מאושר בסכום בו הודתה טוגו, 6,694 ₪, שכן הסכום הגבוה יותר שנטען על ידי אמירי אינו נתמך בראיות. 5. חיוב צריכת המים הנתבע על ידי אמירי מבוסס על אומדנים ונדחה גם הוא בשל היעדר אישור מטוגו. 6. יתרת דמי השכירות ודמי הניהול מחושבת לטובת טוגו, תוך התחשבות בניכויים בגין חיובי חשמל ודמי שכירות בתקופת הקורונה. לאחר חישוב סכומים אלה והסכומים שכבר שולמו על ידי טוגו, נמצא כי יתרת החוב של אמירי עומדת על 21,615 שקל. בהתחשב בכך שחישוביו של אמירי אינם מדויקים, מחליטים השופטים לאפס את החשבונאות לחלוטין. לפיכך, הן תביעתו של אמירי והן תביעתה הנגדית של טוגו נדחות ללא כל תשלום נוסף הנדרש ממי מהצדדים. טוגו מצווה להשיב את כל הסכומים שנגבו מאמירי על פי פסק דינו של בית המשפט קמא, ובערעורים לא יוטלו הוצאות. לבסוף, יש להחזיר את הערבויות שהופקדו על ידי שני הצדדים.