ע 1683/08

תקציר

נגד המשיב הוגשו שני סעיפים: חברות בחוליית טרור וגרימת מותו של אדם. המשיב זוכה מכל האישומים בבית המשפט הצבאי, אך התביעה הצבאית ערערה. ועדת הערעור הורכבה מהשופט אל"מ ד' פרידמן, השופט סא"ל י' חניאל וסגן הנשיא סא"ל נ' בנישו. בסעיף הראשון, הנוגע לחברותו הנטענת של המשיב בתא טרור, הסכימו השופט אל"מ פרידמן וסגן הנשיא סא"ל בנישו לזיכויו של בית משפט קמא. התביעה הגישה כראיה, אך השופטים קבעו כי לא ניתן להשתמש בה כבסיס להרשעה. השופט סא"ל חניאל חלק על נקודה זו, וטען כי יש לקבל את הזק'ד. בסעיף השני, הנוגע למותו של אדם, אישר רוב חברי ההרכב – השופט אל"מ פרידמן וסגן הנשיא סא"ל בנישו – את זיכויו של בית משפט קמא. הם מצאו כי התביעה לא הוכיחה די הצורך את אחריותו הפלילית של המשיב במוות, וכי מעשיו של המשיב לאחר המוות התרחשו ללא היסוד הנפשי הנדרש להרשעה. השופט סא"ל חניאל חלק על כך, וקבע כי יש להרשיע את המשיב בעבירה חלופית. לבסוף התייחסו השופטים לשאלת הסמכות, שהתבססה על זהותו הלא ברורה של הקורבן והאם העבירה פגעה בביטחון האזור. השופט אל"מ פרידמן קבע כי לבית המשפט הצבאי יש סמכות, אך המלצתו הייתה שהמחוקק יבחן מחדש את הסוגיה. סגן הנשיא, סא"ל בנישו, הסכים והוסיף כי גם לאחר העברת הסמכויות לרשות הפלסטינית, על בית המשפט הצבאי לשמור על סמכותו במקרים שבהם העבירה גרמה נזק לביטחון האזור. יש לציין כי השופטים הדגישו כי הוראות הרשות הפלסטינית אינן יכולות לספק הגנה של הצדקה לאדם הפועל על פיהן, וכל סמכות שיפוט עודפת נותרת בידי המפקד הצבאי. המשיב היה אמור להשתחרר לאלתר אלא אם כן הייתה עילה חוקית אחרת למעצרו.