פר"ק 1491/00

תקציר

בנק אוף קומרס בע"מ (בפירוק) ויוסף דיאמנט מערערים על החלטת המנהל המיוחד בנוגע לתביעת חוב שהגיש הבנק נגד החברה לשיכון אזרחי בע"מ (בפירוק). הערעורים נסובים סביב השאלה האם תביעת החוב, שהוגשה תשע שנים לאחר הגשת בקשה לפירוק דיור אזרחי, חסומה על פי חוק. לטענת הבנק, בקשת הפירוק נגד דיור אזרחי, שנותרה תלויה ועומדת במשך תשע שנים, יחד עם מעמדה של החברה כחדלת פירעון, הפכו את האפשרות לפתוח בהליכים משפטיים בתקופה זו. עוד טוען הבנק כי המנהל המיוחד שגה בקובעו כי רק שלושת התשלומים האחרונים על ההלוואה לדיור האזרחי לא היו חסויים על פי חוק. דיאמנט, לעומת זאת, טוען כי הגורם המכריע לתחילתה ולהפסקתה של תקופת ההתיישנות הוא חוק ההתיישנות, שאינו מביא בחשבון מצבים בהם הוגשה בקשת פירוק או כאשר אין היתכנות מעשית ליזום תביעה. הערעורים עוסקים גם במחלוקת האם תשלומי הלוואה מסוימים מובטחים במשכנתא. בית המשפט פוסק לטובת בנק המסחר, וקובע כי נסיבותיו הייחודיות והחריגות של המקרה מצדיקות את המסקנה כי יש לראות את התקופה שבין הגשת בקשת הפירוק לבין מתן צו הפירוק כתקופה בה הותלתה תקופת ההתיישנות. בית המשפט מדגיש כי הליכי הסדר הנושים של דיור לעולים, שהיו שלובים בהליכי פירוק הדיור האזרחי, יחד עם מינוי כונסי נכסים לנכסי הדיור האזרחי, מנעו למעשה מהבנק לפתוח בהליכים נפרדים נגד החברה. זאת ועוד, הרציונאלים העומדים ביסוד טענת ההתיישנות – קשיים ראייתיים, חזקת הוויתור והצורך בוודאות ובהסתמכות – אינם ישימים במקרה זה. לפיכך, כל טענת הבנק נחשבת כתקפה, ומייתרת כל דיון בשאלת זכאות החוב של הבנק על פי הסכם ההלוואה. בית המשפט דוחה גם את ערעורו של דיאמנט, ובחר שלא להתייחס לטענות המקדמיות של הבנק בדבר חוסר מעמדו של דיאמנט לערער על החלטת המנהל המיוחד.