ת"א 9562/07

תקציר

התובע, שהיה מעורב בשלוש תאונות דרכים, תבע פיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מהנתבעים, שלא חלקו על אחריותם. עיקר המחלוקת התמקדה בהיקף נזקו של התובע, כאשר התובע ביקש פיצוי גבוה מזה שהציעו הנתבעים. בית המשפט מינה ארבעה מומחים להערכת נזקי התובע, שקבעו דרגות שונות של נכות זמנית וקבועה. חוות הדעת של המומחים, יחד עם עדויות התובע ועדים נוספים, נשקלו בהגעה להכרעת הדין. בית המשפט מצא כי תסמונת הפיברומיאלגיה של התובע, מצב כרוני של כאבי שרירים ושלד, החמירה לאחר התאונה הראשונה, אך לא יכול היה לייחס את תחילתה לתאונות. בית המשפט קיבל את הערכות המומחים לגבי נכותו של התובע, לרבות נכות רפואית משוקללת של 23% בגין שלוש התאונות. בית המשפט שקל גם את נכותו התפקודית של התובע והעמיד אותה על 23%, ודן בתיאוריית "הגולגולת הדקה", והגיע למסקנה כי היא אינה חלה במקרה זה. באשר לכושר ההשתכרות של התובעת, דחה בית המשפט את בסיס שכרה המבוקש כבלתי מבוסס. במקום זאת, היא חישבה שכר של 4,000 שקל על בסיס השתכרותה הממוצעת, כולל תקופות אבטלה, לפני התאונה הראשונה. בית המשפט קבע הפסדי שכר בעבר עבור כל תאונה ופסק סכומים גלובליים עבור כאב וסבל, הפסדי שכר עתידיים, הוצאות רפואיות, עזרה מאחרים והוצאות נסיעה. התובע היה זכאי ל-200,765 ₪ עבור התאונה הראשונה, 197,265 ₪ עבור השנייה ו-162,000 ₪ עבור התאונה השלישית, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. הסכומים היו אמורים להיות צמודים לאינפלציה ולשאת ריבית ממועד פסק הדין ועד לתשלום. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 31.1.2013.