ע"א 504/87

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון נסוב סביב סכסוך רישום מקרקעין, כאשר המערער רכש דירה אך נרשם כבעלים של חלק גדול יותר בנכס מזה שרכש בפועל. שאלת המפתח בתיק היא האם בית המשפט יכול לתקן את הרישום, למרות סעיף 125(א) לחוק המקרקעין, הקובע כי הרישום הוא ראיה חלוטה לתוכנו. בית המשפט קבע כי יש לפרש את סעיפים 10 ו-125(א) לחוק המקרקעין יחד, כלומר יש לבחון את זכותו של הרוכש כדי לקבוע אם נרכשה ביושר ובתום לב על סמך הרישום. מאחר שלא נמצאו ראיות התומכות בהנחה כי כל הדירות בבניין שוות בשטחן, קיבל בית המשפט את הערעור, ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והחזיר את התיק לדיון נוסף. הדבר יאפשר לשני הצדדים להציג ראיות לגבי השטחים בפועל והערכים היחסיים של כל דירות הבניין. פסק הדין הדגיש את הצורך בבחינה מעמיקה של תום הלב של הרוכש והמצב העובדתי כדי לקבוע אם ניתן לתקן את הרישום ולהבטיח תוצאה צודקת.