ת"א 38580-03-16

תקציר

התובע, אריה שרעבי, תובע את בנק לאומי ישראל בע"מ כדי למנוע מהם להעביר את חשבון הבנק שלו מהסניף באילת לתל אביב. שרעבי טוען כי הבנק כופה עליו תנאים בלתי סבירים לגישה לחשבונו, דבר המנוגד לחוק הבנקאות. הוא מדגיש את המרחק והזמן הבלתי סבירים שייקח לו לנסוע מאילת לתל אביב, מה שהופך את הפעלת העסק שלו לכמעט בלתי אפשרית. הבנק מנמק את החלטתו בצורך לרכז את ניהול חשבונות כמו זה של שרעבי, המוגדרים בסיכון גבוה להלבנת הון, כדי לעמוד בדרישות חוק איסור הלבנת הון. הבנק טוען כי אי הנוחות שנגרמה לתובע אינה סיבה מספקת לבטל את החלטתו, שנעשתה כדי להגן על הבנק מפני השלכות משפטיות אפשריות. עם זאת, השופטת, שרה דברת, פוסקת לטובת התובע וקובעת כי החלטת הבנק נכשלת במבחן הסבירות. דברת מדגישה את המרחק המופרז הכרוך בכך ואת היעדר ההוכחות מצד הבנק לגבי העלויות הגבוהות לכאורה של הכשרת עובדים באילת לניהול חשבונות מסוג זה. השופטת דברת מדגישה כי חובת הבנק לספק שירותים לציבור משתרעת על זמינותם של שירותים אלה במרחק סביר, והבנק לא הצדיק די הצורך את אי זמינותם. זאת ועוד, טענת הבנק כי שרעבי הוא הלקוח היחיד באילת והקמת שירות עבורו בלבד אינה סבירה נדחית מאחר שהבנק לא הוכיח כי מתן השירות יהיה יקר מדי. לפיכך, השופט מוציא צו מניעה קבוע המונע מהבנק להעביר את חשבונו של שרעבי ומורה לבנק לשלם לשרעבי שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.