ע"א 672/83

תקציר

בתביעת מזונות שהגישה אישה נגד בעלה, דחה בית המשפט המחוזי את התביעה בנימוק שבית הדין הרבני, שדן בתביעת הגירושין של האישה, לא חייב את הבעל לתת גט, ולכן האישה לא יכלה לטעון שהוא מונע ממנה להינשא ולכן אינה זכאית למזונות. האישה ערערה על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה כי לבית המשפט המחוזי יש סמכות לפסוק לה מזונות עונשיים כדי לכפות על הבעל לתת לה גט. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי והדגיש כי מאחר שבית הדין הרבני לא הורה לבעל להתגרש מאשתו, אין הצדקה לפסוק לאישה מזונות כאמצעי כפייה. עוד ציין בית המשפט העליון כי השאלה האם האישה זכאית למזונות הוכרעה כבר בפסק דין קודם, ומשלא הוכח שינוי נסיבות, נדחתה התביעה הנוכחית בצדק. פסק דינו של השופט גולדברג, אליו הסכימו הנשיא שמגר והשופט לוין, הדגיש את תפקידו של בית הדין הרבני בהכרעה בענייני גירושין והגיע למסקנה כי הבעל אינו חייב בתשלום מזונות לאישה. הערעור נדחה, והאישה חויבה לשלם לבעל הוצאות בסך 100,000 ₪.