ת"פ 50221-09-17

תקציר

הנאשם הואשם בעבירות אלימות לאחר שהשתתף בתקיפת כלי רכב של אוהדי כדורגל יריבים, לצד שני שותפים. התקיפה התרחשה באופן ספונטני לאחר משחק כדורגל. הנאשם לא הודה והמשיך לטעון לחפותו, דבר שהשפיע על ההחלטה שלא לבטל את הרשעתו, בניגוד לאחד משותפיו שהרשעתו בוטלה על סמך המלצת שירות המבחן וקבלת אחריותו. השופט קבע כי הרשעתו של הנאשם צריכה לעמוד בעינה, שכן הוא לא עמד במבחנים הנדרשים לביטול הרשעה. השופט התייחס לפסיקת בית המשפט העליון לפיה על נאשם לעמוד בשני תנאים כדי להימנע מהרשעה: ההרשעה תפגע קשות בשיקומו, והעבירה, בהתחשב בנסיבותיה, מאפשרת ויתור על ההרשעה מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים. השופט מצא כי הנאשם לא עמד בתנאי הראשון, שכן הוא לא הצביע על נזק ממשי כלשהו הנובע מהרשעתו מעבר לנטל הכללי על יכולתו להשתכר. באשר לעונש ההולם, אימץ השופט את הקביעה בעניינו של אחד משותפיו של הנאשם, וקבע כי העבירה נופלת בטווח התחתון של הקשת. השופט שקל נסיבות שאינן קשורות לעבירה, לרבות גילו הצעיר של הנאשם, היעדר עבר פלילי קודם והשפעתם של שותפיו המבוגרים. בשקלול מכלול הנסיבות, גזר השופט על הנאשם חודשיים מאסר בפועל, שלוש שנות מאסר על תנאי ודמי התחייבות בסך 5,000 שקל. כמו כן נחסך מהנאשם כל עונש ממשי, לרבות פיצוי כספי. פסק הדין ניתן ביום 14.2.2021 עם זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום.