ת"א 13110-06-19

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת על מכירת דירה. התובע, יותם גור, תבע את הנתבעים, אברהם ברקוביץ ובנם אלון ברקוביץ, על כך שלא מסרו את החזקה בדירה כפי שנקבע בהסכם המכר. הנתבעים תבעו את התובע שכנגד על כך שלא שילם את מלוא מחיר הרכישה במועד. הדירה המדוברת טרם נרשמה על שם הנתבעים בעת המכירה. הנתבעים היו בתהליך קבלת חוזה חכירה מרשות מקרקעי ישראל, אשר ניהלה את הזכויות הקנייניות בקרקע עליה נבנתה הדירה. התובע התכוון לממן מחצית ממחיר הרכישה באמצעות הלוואה מובטחת במשכנתא על הדירה. בית המשפט מצא כי הנתבעים לא היו אחראים לאיחור במסירת החזקה בדירה, שכן חובתם לעשות כן הייתה שזורה בהתחייבות התובעת לשלם את מלוא מחיר הרכישה. הנתבעים שיתפו פעולה עם הליך הרישום ומסרו את כל המסמכים הנדרשים במועד. עוד מצא בית המשפט כי לא סוכלה יכולתו של התובע לעמוד בהתחייבויותיו, שכן האיחור בקבלת ההלוואה נגרם מסירובו הבלתי צפוי של השמאי להכין את השומה הנדרשת, ולא בשל מעשים או מחדלים כלשהם מצד הנתבעים. בנוסף, קבע בית המשפט כי התובעת הפרה באופן יסודי את הסכם המכר בכך ששילמה את התשלום הסופי של מחיר הרכישה באיחור של 46 יום. על פי ההסכם, הנתבעים היו זכאים לקבל פיצוי מוסכם בגין הפרה יסודית זו. עם זאת, מאחר שהפרה זו לא הייתה חמורה מדי והנתבעים היו מודעים לנסיבות התובע, החליט בית המשפט כי פיצוי סביר יותר יעמוד על 500 ₪ לכל יום איחור מעבר לשבעת הימים הראשונים. לפיכך חויבה התובעת לשלם לנתבעים פיצויים מוסכמים בסך 19,500 ₪. כמו כן חויב התובע לשלם לנתבעים 500 ₪ החזר חלקי של הוצאות המשפט, ו-4,000 ₪ שכר טרחת עורכי דין. הן התובע והן הנתבעים היו זכאים להחזר המחצית השנייה של הוצאות המשפט.