ע"פ 35726-08-11

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של זיכוי שניתן על ידי כבוד השופט ל' לויטן מבית המשפט המחוזי בנצרת, בו זוכה המשיב מהעבירה של ביצוע פעילות בנייה אסורה בתחומי גן לאומי ציפורי, בניגוד לסעיפים 2 ו-14 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. יצוין כבר בפתח הדברים כי הערעור מתקבל פה אחד. המערער טוען, כי שגה בית משפט קמא בהערכת הראיות והגיע להכרעה שאינה עולה בקנה אחד עם הראיות. בנוסף, טוענת המערערת כי שגה בית משפט קמא בכך שלא קיבל את הקואורדינטות של מכשיר מערכת המיקום הגלובלית (GPS) כראיה למיקומו של המבנה הנדון בתחומי הגן הלאומי. המשיב ביצע עבודות בנייה ובנה סככה בשטח הגן הלאומי ציפורי. מפקח מטעם רשות הטבע והגנים העיד במהלך המשפט כי הוא מכיר היטב את האזור שבו בוצעה העבירה, וכי המבנה אכן נמצא בתחומי הגן הלאומי. בית משפט קמא קיבל את עדותו של המפקח כמהימנה, אך לא הרשיע את המשיב. לטענת בית משפט קמא, המפקח לא הביא ראיות מספיקות באשר למיקומו המדויק של המבנה והיה ספק סביר אם הוא אכן נמצא בתחומי הגן הלאומי. בית משפט קמא דחה גם את הקואורדינטות של מכשיר ה-GPS כראיה למיקום המבנה, שכן לא הובאה עדות מומחה בנושא זה, ועל כן לא היה בסיס להסתמך על אמינות המכשיר. עם זאת, שופטי הערעור הסכימו כי די בעדותו של המפקח לבדה כדי לקבוע כי המבנה נמצא בתחומי הגן הלאומי. יתר על כן, השופטים הדגישו כי שתיקתו של המשיב, הימנעותו מלטעון במהלך הבדיקות כי המבנה נמצא מחוץ לפארק וסירובו להבהיר את מיקום המבנה, היו צריכים להתפרש לטובת המערער. השופטים מתחו ביקורת על ההגנה שלא חקרה את המפקח בחקירה נגדית בנושאים אלה. באשר לראיות ה-GPS, השופט אשר קולה פירט כי ראיות מדעיות, לרבות קואורדינטות GPS, דורשות דו"ח מומחה המסביר את רמת הדיוק, באופן כללי, ואת המכשיר הספציפי בו נעשה שימוש. עם זאת, מאחר שהראיות האחרות הספיקו כדי להרשיע את המשיב, לא נדרשו השופטים להכריע בשאלת קבילותן ומשקלן של ראיות ה-GPS במקרה זה. בסופו של דבר התקבל הערעור והתיק הוחזר לבית משפט קמא לצורך מתן גזר הדין.