ת"א 33939-05-12

תקציר

התובעים, מחמוד ובנו ח'אלד אסעד יונס, יחד עם כמה אחים נוספים ובן דוד, הגישו תביעה נגד איבראהים אסעד יונס, שריף סאלח אבו עקל ועומר אלח'טיב, בבקשה למחוק את רישומם של איבראהים, אבו עקל ואלחטיב כבעלי זכויות מסוימות בחלקת אדמה בכפר ערה. התובעים טענו כי לאיברהים אין זכויות למכור את הקרקע משום שכבר מכר את זכויותיו בקרקע בשנות השבעים ולכן כל מכירה לאחר מכן אינה תקפה. איבראהים מכר את הקרקע לאבו עקל, שמכר אותה לאל-ח'טיב. בתוך כך, אבו עקל הגיש גם תביעה נגד התובעים בבקשה לצו מניעה שימנע מהם להתערב בבעלותו על הקרקע. השופט פסק לטובת התובעים, וקבע כי איברהים אכן מכר את זכויותיו בקרקע בשנות השבעים ולכן, בעת המכירה לאבו עקל, לא נותרו לו זכויות מכירה. מאחר שאיבראהים מכר זכויות שלא היו לו, המכירה שלאחר מכן לאבו עקל ולאחר מכן לאל-חטיב לא הייתה תקפה. יתר על כן, השופט קבע כי אבו עקל ואלחטיב אינם יכולים לטעון להגנה לפי תקנת השוק משום שלא הצליחו להוכיח כי הסתמכו על רישום המקרקעין בתום לב, כנדרש בחוק. השופט הדגיש כי הסתמכותו של אבו עקל הייתה בעיקר על ייפוי כוח שהוצג בפניו ולא על רישום המקרקעין עצמו. בנוסף, הרישום לא הצביע על כל טעות, ואבו עקל היה צריך לחקור עסקאות נוספות שהתרחשו לאחר הרישום. עוד קבע השופט כי הסכם המכר בין איברהים לאבו עקל היה מעורפל ולא עמד בדרישת הספציפיות החוקית. השופט דחה את טענתו החלופית של אבו עקל לפיה זכותו בקרקע עדיפה על פי דיני העסקאות המתנגשות. מכיוון שלאיברהים לא היו זכויות מכירה, לא היה הסכם מכר תקף, אך זה לא ביטל את ההסכם עצמו. בעקבות זאת הורה השופט על מחיקת רישומם של איברהים, אבו עקל ואלחטיב כבעלי הזכויות בחלקת המקרקעין המדוברת וביטל את צו המניעה נגד התובעים. נתבע נוסף, סמארה עקל, שטען אף הוא לזכויות בקרקע שנרכשה מאיברהים, לא היה רשום כבעל זכויות ותביעותיו נדחו. השופט קבע את הוצאות המשפט שישולמו על ידי הצדדים השונים, כאשר איברהים יישא בהוצאות התובעים ובשכר טרחת עורכי הדין, ואלחטיב ישלם סכום מופחת בשכר טרחת עורכי הדין. אבו עקל לא היה אחראי להוצאות של אף גורם אחר.