ת"א 8319/06

תקציר

התיק סובב סביב קבוצת תובעים שהשתתפו בפרויקט ממשלתי שנועד לשקם פרדסים מוזנחים בישראל בשנות החמישים. במסגרת הפרויקט חתמו התובעים על חוזי חיסכון עם חברה שהוקמה על ידי יזמי הפרויקט, לרבות רשות הפיתוח, שפעלה מטעם מדינת ישראל. במסגרת החוזים רכשו התובעים זכויות חכירה בחלקות מטעים לתקופה של 49 שנים, עם אופציה לחידוש לתקופה של 49 שנים נוספות. רשות הפיתוח התחייבה להחכיר את המגרשים לתובעים בתנאים סטנדרטיים שהציבה הקרן הקיימת לישראל (קק"ל) לחכירות דומות. בשנת 1968 נחתם הסכם חכירה בין נציג התובעים לבין מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י), אשר קיבל על עצמו את האחריות של רשות הפיתוח. הסכם זה כלל סעיף המאפשר לרמ"י לסיים את חוזה החכירה ולתבוע בחזרה את הקרקע במקרה של שינוי ייעוד, תנאי שלטענת התובעים נוגד את ההתחייבויות המקוריות. חוזה החכירה פקע בשנת 2006, וטרם חידושו נמסר לתובעים כי חוזה החכירה החדש יכלול את אותו סעיף תב"ע. התובעים הגישו תביעה בשנת 2006, בה ביקשו פסק דין הצהרתי לפיו הם זכאים לקבל זכויות חכירה ללא סעיף התב"ע השנוי במחלוקת. עם זאת, השופט פסק נגד התובעים ודחה את תביעתם בעילה של התיישנות. פסק הדין של השופט התבסס על כמה ממצאים מרכזיים. ראשית, השופט קבע כי עילת התביעה קמה בשנת 1968 עת נחתם הסכם החכירה, לרבות סעיף התב"ע, ונמסר לתובעים. מועד זה סימן את התגבשותן של העובדות המהותיות המזכות את התובעים לפנות לערכאות משפטיות. שנית, השופט מצא כי התובעים היו מודעים לתניית הייעוד ולהשלכותיה כבר בשנת 1968, והתנהלותם לאחר מכן, לרבות בקשות לדמי חכירה מופחתים וניסיונות לשינוי ייעוד הקרקע, העידה על הסכמתם לסעיף. בנוסף, הדגישה השופטת כי טענת התובעים התייחסה להסכם החכירה משנת 1968 ולחידושו, בניגוד לטענתם כי עילת התביעה קמה מהדרישה לחכירה חדשה בשנת 2006. השופטת ציינה כי חידוש חוזה החכירה כפוף לתנאי ההסכם המקורי, לרבות סעיף התב"ע, וזכות התובעים לערער על תנאים אלה קמה בשנת 1968. השופטת התייחסה גם לטענת התובעים כי שילמו תמורה גבוהה יותר מחוכרים חקלאיים אחרים, ורמזה כי זכויותיהם צריכות לעלות בקנה אחד עם זכויותיהם של בעלי הקרקע הפרטית. עם זאת, השופט קבע כי טענה זו לא שינתה את מועד תחילתה של עילת התביעה או את מודעותם של התובעים לתניית התב"ע. משכך, קבעה השופטת כי תביעת התובעים הוגשה הרבה מעבר לתקופת ההתיישנות החלה ויש לדחות אותה בעילות אלה. כל צד היה אחראי להוצאות המשפטיות שלו.