ע"א 7136-10-24

תקציר

החלטת בית המשפט היא לטובת המערער, אשר נתבע בגין לשון הרע. שגה בית משפט קמא בלבל בין ההגנות של "דיברתי אמת" ו"תום לב", והוביל לשיקול דעת מוטעה. על פי החוק, נאשם זקוק להגנה תקפה אחת בלבד, ושתי ההגנות הללו אינן תלויות זו בזו. טענת המערערת כי דיברה אמת בפרסומיה תקפה. שני הפרסומים מציינים בבירור את מקורות המידע, והמקורות עצמם אינם מכחישים כי הדברים אכן נאמרו או נכתבו על ידם. פרסום התבטאויות המיוחסות למקורותיהם, במיוחד כאשר מדובר במקורות מהימנים, אינו מהווה לשון הרע, גם אם הדברים אינם מחמיאים לנושא. אל לו לבית המשפט להטיל חובה מוחלטת על כלי תקשורת לבקש תגובה ממושא פרסומיהם, אלא לשקול זאת כגורם במקרים מסוימים. במקרה דנן, הימנעותה של המערערת מלבקש תגובה, אף שאינה אידיאלית, אינה מצדיקה את תביעת לשון הרע, מה גם שהיא הסבירה את הסיבה להשמטה זו. עם זאת, בית המשפט ייקח זאת בחשבון בעת קביעת סכום הנזק במקרים עתידיים. אשר להוצאות, תישא המערערת בהוצאותיה שלה, בהתחשב בנסיבות המקרה. הערעור מתקבל, אפוא, החלטת בית משפט קמא מתבטלת, והערבות שהופקדה על ידי המערערת מוחזרת לה.