בר"ע 1663/07

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור בעניין סמכות השיפוט של בתי המשפט בישראל. הערעור ביקש להעביר תביעה מבית משפט השלום לבית הדין לעבודה. המבקש, מנהל חנות לשעבר, פוטר על ידי מעסיק המשיב בגין גניבת כספים וסחורות. המשיב הגיש לבית משפט השלום תביעה לשווי כספי של הגניבה הנטענת והפיצויים, ואילו המבקש הגיש תביעה שכנגד בבית הדין לעבודה לפיצויי פיטורים והטבות נוספות. המבקשת טענה כי שתי הטענות קשורות זו בזו ויש לדון בהן יחד בבית הדין לעבודה כדי למנוע החלטות סותרות. עם זאת, בתגובה הובהר כי התביעה היא בעיקרה בגין נזיקין ולא בגין הפרת חוזה, כפי שצוין במקור. מאחר שסמכותו של בית הדין לעבודה אינה חלה על נזיקין, דחה בית המשפט קמא את הבקשה להעברת התביעה. המערער ערער על החלטה זו. בית המשפט המחוזי, בדחותו את הערעור, קבע כי סמכותו המהותית של בית הדין לעבודה נקבעת על פי אופי התביעה, ובמקרה זה היסוד הדומיננטי הוא הנזיקין. בית הדין הכיר בכך שסוגיות מסוימות, כגון פיצויי פיטורים, עשויות לדרוש בחינה של הטענות לגניבה, אך אין בכך כדי להקנות סמכות עניינית לבית הדין לעבודה. לבית משפט השלום הייתה סמכות לדון בתביעה, ולא הייתה עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא. יתר על כן, בית הדין הדגיש כי סמכותו של בית הדין לעבודה אינה משתרעת על תביעות נזיקין, וגם אם חלק מעילות התביעה נופלות בגדר סמכותו של בית הדין לעבודה, פיצול התביעות עשוי להיות בלתי נמנע. הערעור נדחה, והמערער חויב בתשלום שכר טרחת עורך דינו של המשיב.