ת"א 59038-11-21

תקציר

בית המשפט החליט כי הבקשות לסעד זמני בדמות צו מניעה שימנע מכירת דירות על ידי המשיב לצדדים שלישיים יידחו. הטענה העיקרית שהועלתה על ידי בא כוח המבקשים, לפיה גובש הסכם בין הצדדים המחייב את המשיב למכור דירות ספציפיות למבקשים, לא הייתה משכנעת. "טפסי הרישום" שעמדו בבסיס טענה זו כונו "הצעה לרכישת דירה" וצוין במפורש כי אין מדובר בהתקשרויות חוזיות אלא בהצעות שהמשיב חופשי לקבל או לדחות. יתר על כן, בטפסים עצמם נכתב כי הם יהיו תקפים רק אם ייחתם הסכם רכישה בתוך תקופה קצובה, וכי המשיב לא יהיה מחויב למכור את הדירות אם הדבר לא יקרה. עוד טענו המבקשים, כי המשיב הפגין חוסר תום לב במו"מ בכך שנסוג מהמכירה בשל תנאי השוק המשתנים. בית המשפט מצא כי טענה זו, אף שאינה נטולת שחר, גם אינה משכנעת דיה כדי להצדיק את מתן צו המניעה. המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות לקיומו של יישוב בעל אופי ציוני-דתי-לאומי, שכן מרבית הדירות נרכשו לצורכי השקעה, ולא הייתה כל ערובה לכך שהרוכשים אף יתגוררו בהן. בתוך כך, ייגרם למשיבים נזק כספי משמעותי אם יינתן צו המניעה, שכן הדבר יפגע מאוד ביכולתם למכור את רובן המכריע של הדירות המיועדות לשוק החופשי, כמו גם ביכולתם לקבל הלוואות בנקאיות. באיזון בין נוחות הצדדים, החליט בית המשפט כי בקשת המבקשים לסעד זמני אינה עולה על הנזק הפוטנציאלי שנגרם למשיב, ועל כן הצווים הזמניים שהוצאו קודם לכן בטלים. החלטה זו התקבלה בהיעדר שני הצדדים, ולא הוצא צו להוצאות.