ת"א 11987-03-15

תקציר

פסק הדין מבוסס על סכסוך בין שני צדדים שהסכימו תחילה שעניינם יידון בבית דין רבני. הסכמה זו נחשבת שקולה לשטר בוררות. אחד התנאים המפורטים בטופס ההסכמה היה כי צו מניעה זמני יעמוד בתוקפו עד להכרעה בתביעה העיקרית בבית הדין הרבני. בית הדין הרבני ביטל את צו המניעה הארעי בטרם ניתן להכריע בתביעה העיקרית, שהייתה בניגוד להסכם ההסכמה. לפיכך, ההחלטה לבטל את צו המניעה דינה בטלה. הבקשה לאשר את החלטת בית הדין הרבני כפסק בורר נדחית, וצו המניעה הזמני נותר בתוקף עד להסדרת התביעה העיקרית. זאת ועוד, בית המשפט דוחה את בקשת הנתבע לדחות את התביעה על הסף או לבטל את צו המניעה, שכן מדובר בסעד חריג ולא התקיימו התנאים לכך. במקום זאת, הצדדים מונחים לחזור לבית הדין הרבני כדי לחדש את הליכי הבוררות. ההחלטה מתקבלת מבלי להטיל הוצאות משפט על מי מהצדדים, למרות ריבוי ההליכים והבקשות, בשל התנהלות שני הצדדים לאורך כל הליך הבוררות.