ע"פ 4029/08

תקציר

בית המשפט דחה את ערעורו של הנאשם על הרשעתו בשני סעיפים של תקיפה מינית. הנושא הראשון שנדון בהכרעת הדין היה בקשתו של הנאשם לחקירה מחודשת על בסיס קווי דמיון בין המקרה שלו לבין מקרה אחר (אחרק) שבו הורשע אדם אחר בתקיפה מינית. בית המשפט דחה את הבקשה בטענה כי הדמיון בין המקרים אינו קרוב דיו כדי להצדיק חקירה חדשה, במיוחד בהתחשב באופי האינטנסיבי של החקירה המקורית. לאחר מכן הוגש ערעור לגופו של עניין, שהתמקד בשימוש במודיעים ובתגמולם במהלך החקירה. בעוד שבית המשפט הכיר בבעיות האפשריות בשימוש במודיעים, כולל הסיכון להודאות שווא, הוא הדגיש כי העסקת מודיעים מקובלת בדרך כלל. כמו כן טופל החשש הספציפי ששכרו של המודיע יהיה קשור לגביית הודאה מהנאשם. בית המשפט העדיף שלא להתערב במקרה זה, שכן מצא כי המודיע לא השתמש באמצעים פסולים וכי הודאת הנאשם הייתה אמת. זאת ועוד, סתירות קלות בתיאוריה של המתלוננת לא הרתיעו את בית המשפט מלהאמין לגרסתה לאירועים, במיוחד נוכח יתר הראיות התומכות בעדותה. לבסוף, בית המשפט לא מצא כשלים חקירתיים שיש בהם כדי להועיל לנאשם או ליצור ספק סביר. באשר לאישום השני של מעשה מגונה, ציין בית המשפט את הודאתו של הנאשם וראיות תומכות נוספות, המאששות את אשמתו. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי התקבל. השופט י' דנציגר נתן את פסק הדין, שנתמך על ידי השופטים ש' ג'ובראן ונ' הנדל.