עד"י 1947/10

תקציר

הכרעת הדין דנה בטיעונים שהעלתה ההגנה ופוסקת לטובת התביעה בכל הסעיפים. היא מדגישה כי בית משפט קמא קבע קביעות ברורות לגבי כל פרט באישום, וכי אין בסיס לטענות ההגנה כי הכרעת הדין לוקה בחוסר בהירות או בהתייחסות לפרטי האישום. לאחר מכן עובר הדיון לטענות הנוגעות להגנה מפני צדק, כשלים חקירתיים וקבילות ראיות ומשקלן. בית המשפט דוחה את טענות ההגנה בנקודות אלה, תוך שהוא מדגיש את המקצועיות והחריצות שמגלות הרשויות באיסוף הראיות, ואת הבהירות והיסודיות של קביעותיו של בית משפט קמא. הכרעת הדין מתייחסת גם לטענות ההגנה בדבר השפעת המחדלים לכאורה על מסקנות בית המשפט, אופן ניסוח כתב האישום והמועדים הנקובים בדברי עדי התביעה. הוא פוסק לטובת התביעה בנקודות אלה, וקובע כי די היה בראיות שהוצגו כדי לבסס את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר. בית המשפט מוסיף ודן בקבילותו של סרטון וידאו שהוצג כראיה ומוצא כי הוגש כדין, וכי החלטת בית משפט קמא ליתן לו את מלוא המשקל הייתה מוצדקת. עוד צוין בגזר הדין כי הנאשם הוזהר ונחקר כראוי על העבירות המיוחסות לו, וכי העבירה של פעולה נגד הסדר הציבורי נבדלת מעבירת ההסתה. הכרעת הדין ממשיכה ודנה ביסודות עבירת ההסתה וביסוד הנפשי הנדרש, וקובעת כי יש להוכיח כי הנאשם היה מודע לאופי התנהגותו ולתוצאותיה האפשריות. בית המשפט קובע כי מעשיו והתבטאויותיו של הנאשם טומנים בחובם הסתברות גבוהה לפגיעה בשלום הציבור ובסדרתו. הכרעת הדין דוחה את טענת ההגנה בדבר היעדר קשר סיבתי בין מעשיו של הנאשם לבין יידוי האבנים על ידי מפגינים. היא מדגישה כי התנהלותו של הנאשם חורגת מגבולות חופש הביטוי הלגיטימי וראויה לעונש חמור בשל חלקו בפעילות העבריינית ואופי העבירות שבוצעו. בית המשפט דן גם בנזקי העבירות ובצורך בהרתעה, תוך התחשבות גם בנסיבותיו האישיות של הנאשם. לאחר פרשנות מכלול השיקולים הרלוונטיים, קובע הכרעת הדין כי יש לקבל את ערעור התביעה להחמרת העונש. לפיכך, דינו של הנאשם הוא שמונה עשר חודשי מאסר מיום מעצרו.