ע"א 132/86

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור שדן בתביעת פיצויים של מערער שנפגע קשה נגד מדינת ישראל והחברה לפיתוח חוף אילת. המערער הגיש בעבר תביעה נגד עיריית אילת והגיע לפשרה שאושרה על ידי בית המשפט. עם זאת, בהמשך הגיש המערער תביעה נוספת נגד המדינה והחברה היזמית, וזו האחרונה הגישה בקשה לסילוק על הסף על בסיס הסדר הפשרה הקודם. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, ובעקבות ערעורו של המערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי הערעור חסר שחר והסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי. לטענת השופטים, המערערת לא יכלה ליהנות מעשית מזכייה, בעוד שהפסד היה כרוך בהוצאות מיותרות. הם הדגישו כי מדובר בניצול לרעה של הליכי משפט ויש לדחות אותה מלכתחילה. זאת ועוד, ההסדר שהושג עם עיריית אילת, אשר אושר על ידי בית המשפט, שימש כפסק דין ומנע מהמערערת לתבוע פיצויים נוספים בגין אותו אירוע. עוד הדגיש בית הדין כי פרשנותו של המערער לחוק הרלוונטי הייתה שגויה וכי פסיקה קודמת תמכה בפיטורים. בנוסף, ציינו השופטים כי טענות בא כוח המערער חסרות שחר וכי הערעור משולל כל יסוד. השופט וינוגרד הציע לחייב את המערער בהוצאות המשיבים, ואילו המשנה לנשיאה בן-פורת הציע כי המחוקק ישקול לתקן את החוק כך שיתייחס למצבים דומים.