ת"א 10738-02-13

תקציר

פסק הדין הוא לטובת התובעים, יורשיהם של אסעד מוחמד סרחאן ועלי מוחמד סרחאן, בסכסוך רכושי שראשיתו בעסקת נדל"ן משנת 1951. בית המשפט מכיר בתוקפה של העסקה משנת 1951, ומגיע למסקנה כי אבותיהם של התובעים אכן רכשו את הזכויות בנכסים המדוברים. השופט קובע כי לנתבעים, יורשי המוכרים המקוריים, היו יחסי נאמנות קונסטרוקטיביים עם הקונים (אבותיהם של התובעים), ולכן תקופת ההתיישנות אינה פוסלת את התביעה. יתר על כן, השופט קובע כי זכויות התובעים עדיפות על אלה של הרוכשים הבאים, נתבעים 14 עד 17. הקבוצה השנייה לא הצליחה להוכיח תום לב, שכן לא הצליחה להוכיח שלא ידעה על העסקה הקודמת. השופטת מציינת כי גרסת התובעים לאירועים בדבר יחסם של הנתבעים אליהם וידיעתם על העסקה הקודמת אינה משכנעת. עדויותיהם של עדי התובעים לא היו עקביות ולא הביאו ראיות מספיקות להחזקתם בנכסים. לפיכך, בית המשפט מחליט כי התובעים זכאים לכך שהזכויות שנרכשו יירשמו על שם יורשיהם החוקיים. עם זאת, חלק מהזכויות שנרכשו נמכרו כדין לצדדים שלישיים ויש לרשום אותן על שמם. השופט קובע גם את חלוקת ההוצאות, כאשר הנתבעים נושאים ברוב ההוצאות.