רער"צ 40933-10-21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור. הבקשה ביקשה לערער על החלטת רשם ההוצאה לפועל לדחות את בקשת המבקשת לאחד את תיקי תיק ההוצאה לפועל שלה. החלטת הרשם מתקבלת, בעיקר משום שלא נראה סביר שהמבקשת תוכל לפרוע את חובותיה בתוך פרק הזמן המותר. החוקים הרלוונטיים קובעים כי על החייבים לפרוע את חובותיהם בתוך שלוש עד ארבע שנים; הארכה יכולה להינתן לשלוש שנים נוספות בנסיבות מיוחדות. המבקשת, שחובותיה קרובים לתקרת הרשות להליכי חדלות פירעון, לא הציגה תוכנית פירעון משכנעת שנפלה בגבולות הזמן המותרים. תוכניתה המוצעת הוגדרה כבלתי ישימה, ולו כצעד מקדמי, שכן נראה כי היא נועדה רק לאפשר לה לעבור את "תקופת הצינון" ללא הגבלות – תקופה שבמהלכה לא תוכל לפתוח בהליך חדלות פירעון נוסף. בפסק הדין מודגש כי מערכת ההוצאה לפועל מיועדת לחייבים אשר יכולים לפרוע את חובותיהם באופן סביר בלוחות הזמנים שנקבעו. מי שלא יכול מופנה להליכי חדלות פירעון, שמציעים מרחב תמרון גדול יותר. חוסר יכולתה של המבקשת ליהנות מההגנות של הליך חדלות פירעון בשל תקופת הצינון היא מצערת, אך היא נובעת מאי עמידתה בדרישות הליך חדלות הפירעון. פנייתה, כך עולה מפסק הדין, היא לפתוח בהליך חדלות פירעון נוסף לאחר תום תקופת הצינון. בסופו של דבר, השופט מגיע למסקנה כי החלטת הרשם הייתה ראויה, ובקשת רשות הערעור, יחד עם הבקשה להקפאת הליכים, נדחית. ההחלטה היא סופית, ולא נפסקות הוצאות לאף אחד מהצדדים.