ע"א 798/88

תקציר

בני משפחה אחת שבבעלותם המשותפת מגרש מלונאי הם המשיבים והמערערים הם הרוכשים המיוצגים על ידי מימון. בספטמבר 1987 נחתם בין הצדדים "שטר אופציה למכירת מקרקעין", לפיו הסכימו המשיבים למכור את הנכס למימון או לבא כוחו, נקויה. בחוזה נקבע כי מימוש האופציה וזהות הרוכש יחד עם מחצית התשלום של הסכום הכולל ייצרו הסכם מחייב. המסמך לא נחתם על ידי אחד המשיבים, מנחם, שהיה בעל חלק מהנכס. ביום 6.11.87 הודיע מימון כי נקויה תהיה הרוכשת וביקש מעורך דינם של המשיבים לעיין בהסכם המכר ולערוך סידורים טכניים לעסקה. עורך הדין סירב, בטענה כי החוזה לא נחתם על ידי כל הבעלים ואינו מקובל על לקוחותיו. ביום פקיעת האופציה נרשמה הערת אזהרה לטובת המערערים. המערערים עתרו לבית המשפט המחוזי לקבלת סעד, והמשיבים עתרו למחיקת הערת ההתראה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, והוביל לערעור בבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע, כי דרישת המערערים לחתום על הסכם מכר ואי תשלום המקדמה כנדרש בשטר האופציה מהווים אי מימוש האופציה. עוד ציין בית המשפט כי החוזה אינו מחייב את המשיבים ללא חתימת מנחם, והמשיבים עצמם לא פעלו בתום לב. לפיכך, הערעור נדחה, והערת האזהרה תימחק.