ת"א 16444-03-20

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת הנתבעים לדחות את תביעתו של אברמוביץ' על הסף מכמה טעמים. ראשית, באשר לסוגיית ההתיישנות, השופט קובע כי התביעה אינה מיושנת, שכן מדובר במהותה בזכות למקרקעין מוסדרים, ותקופת ההתיישנות במקרים כאלה היא 25 שנה. טענות הנתבעים לדחייה בעילה של התיישנות, בהתבסס על סיווג התביעה ומועד עילת התביעה, אינן מתקבלות. השופטת מדגישה כי קביעת תקופת ההתיישנות מיטיבה להתנהל במסגרת ההליך העיקרי, שכן היא שזורה בבירור העובדתי של המקרה. שנית, התביעה אינה נדחית על ידי res judicata או מעשה של בית המשפט בשל פסק דין קודם שדחה את בקשתו של אברמוביץ' לאשר פסק בורר. ההליך הקודם עסק רק בשאלה האם המסמך שהוצג הוא פסק בורר מוסמך, ואילו התביעה הנוכחית היא תביעה חוזית, המבקשת לאכוף את הוראות הבורר. שלישית, השופטת דוחה את טענת הנתבעים לפיטורים בשל היעדר עילת תביעה כנגד הנתבעים 3 ו-4. כתב התביעה מבקש סעד הצהרתי כנגד כל הנתבעים, ולא ניתן לשלול בשלב מקדמי זה את היריבות ואת עילת התביעה כנגד נתבעים אלה. נדרשת הבהרה עובדתית כדי לקבוע את אחריותם החוזית, והשופטת מציינת כי כתב התביעה חסר פירוט בעניין זה. לבסוף, באשר להיעדר יריבות עם אברמוביץ', משמעות הכחשת ההסכם בין אברמוביץ לתובע 2 היא שאברמוביץ נותר צד חוזי בעל אינטרס בקיום ההסכם, ולכן לא ניתן להסירו מהתביעה. הנתבעים חויבו לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.