בש"פ 5544/23

תקציר

גזר הדין המדובר קשור לתיק פלילי בו ערער הנאשם על ההחלטה להאריך את מעצרו עד תום ההליכים נגדו. השופט המפקח על הערעור החליט לדחות את הערעור, תוך שהוא מאשר את ההחלטה המקורית. ההחלטה מתבססת על התקיימות התנאים הקבועים בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי, המצדיקים את מעצרו של הנאשם. תנאים אלה כוללים קיומן של עילות מעצר, ראיות מספיקות לכאורה הקושרות את הנאשם לביצוע העבירות וחוסר אפשרות להשיג את מטרת המעצר באמצעים חלופיים. השופט מסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי קיימות די ראיות, לרבות צילומים ממצלמות עין הנץ, דיווחי שוטרים ותמלול שיחות, כדי לבסס סיכוי סביר להרשיע את הנאשם באישומים נגדו. יתר על כן, השופט מדגיש כי השלב הנוכחי של ההליך מחייב רק בחינה האם יש בחומר הראיות כדי להוכיח את אשמתו של הנאשם, וניתן לבסס די הצורך ביסוד הנפשי הנדרש להחזקת נשק קונסטרוקטיבית. באשר לטענה כי על בית המשפט לשקול את שחרורו של הנאשם כחלופה למעצר, מציינת השופטת את חזקת המסוכנות הכרוכה בעבירות המיוחסות להן ואת נסיבות ביצוען. אלא אם כן מתקיימות נסיבות חריגות, שאינן המקרה כאן, מסביר השופט כי מעצרו של הנאשם מאחורי סורג ובריח מוצדק בשל הסיכון האינהרנטי לסכנה והחשש מפני הימלטות הנאשם מן הדין. לפיכך, הערעור נדחה, וההחלטה המקורית להאריך את מעצרו של הנאשם עומדת בעינה.