בג"צ 148/71

תקציר

בג"ץ פסק בתביעה שהגיש מעסיק נגד פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה שהעדיף את תביעת העובד לתוספת דמי חופשה שנתית. בית הדין העליון אישר את החלטת בית הדין לעבודה, והכיר בזכותו של העובד לכלול עבודה במשמרות נוספות בחישוב דמי החופשה. פסק הדין הבהיר את תפקידו המפקח של בג"ץ על בתי הדין לעבודה, ואישר את סמכותו להתערב במקרים של טעות משפטית או אי צדק. על פי חוק חופשה שנתית, דמי חופשה צריכים להיות שווים לשכר רגיל, המוגדר כשכר שעובד היה מקבל עבור עבודתו בתקופת החופשה. בית המשפט פירש זאת כהכנסה רגילה, למעט שעות נוספות, עם הפרשות להוצאות מיוחדות. הסכמים קיבוציים אינם יכולים לפגוע בזכויות החוקיות של העובדים, והטבות נוספות הניתנות על ידי מעסיקים אינן מחליפות זכויות מובטחות בחוק. פרקטיקת העבר אינה יכולה לגבור על הוראת חוק ברורה. במקרה זה, פרשנותו של המעסיק לחוק חופשה שנתית נמצאה שגויה, וטענתם כי יש לבחון הסכם קיבוצי בכללותו נדחתה. העובד זכאי לתשלום מלא עבור ימי חופשה חוקיים על פי החוק, וכל יום מוסכם נוסף כפוף לפרשנות נפרדת. פסק הדין מבהיר כי הגדרת השכר הרגיל בחוק חופשה שנתית כוללת את כל התשלומים שעובד היה מקבל בדרך כלל, ומחזק את זכותו של העובד לתוספת תשלומי עבודה במשמרות במקרה זה. הניסוח הרחב של ההחלטה מוגבל לנושא הספציפי של תשלום דמי עבודה במשמרות ואינו מכסה תוספות פוטנציאליות אחרות לדמי החופשה.