פ"א 55951-02-19

תקציר

הנאשם זוכה מאשמת בנייה ללא היתר אך הורשע בשימוש בבנייה שנבנתה ללא היתר. הם ערערו וטענו כי שני האישומים אינם עולים בקנה אחד, וכי זיכויים באישום הראשון פירושו שלא ניתן להרשיע אותם באישום השני. בית המשפט חלק על כך, וקבע כי לאישומים יסודות שונים ולכן אינם מהווים סיכון כפול. מועד הבנייה לא הוכח, אך זה לא היה רכיב נדרש לאישום של שימוש בבניה ללא היתר, ולכן ההרשעה עמדה בעינה. עוד טען הנאשם כי הודאתם לא הייתה צריכה להילקח כראיה, שכן לא נמסר להם על זכותם לעורך דין, אך בית המשפט מצא כי אין אינדיקציה לכך שצוואתם נפגעה באופן משמעותי, מה גם שהנאשם בחר שלא להעיד. עוד קבע בית המשפט כי הבנייה המדוברת אינה פטורה מחובת קבלת היתר, וכי מדובר בבניה חדשה ולא בשיפוץ כפי שטענה הנתבעת. בית המשפט בחר שלא לסטות מקביעתו של בית משפט קמא כי יש להרוס את הבנייה הבלתי חוקית, אך התחשב במצבו הבריאותי של הנאשם ובנסיבות אחרות בעיכוב צו ההריסה במשך 12 חודשים. ההוצאות לא נפסקו לאף אחד מהצדדים.