תא"מ 59271-01-17

תקציר

השופט במקרה זה פסק לטובת התובעים, שהיו יורשיה של אישה שנפטרה, והורה לחברת הביטוח הנתבעת לפצות אותם בגין ירידת ערך רכבה של האישה בעקבות תאונה. חברת הביטוח טענה כי התביעה התיישנה, אך השופט חלק על כך וקבע כי יש לשמור על זכותם של התובעים לברר את האמת בדבר זכאותם לפיצוי. לדברי השופטת, התובעים לא ידעו על זכאותם וחברת הביטוח לא עשתה מאמצים מספיקים להבהיר להם זאת. במקום זאת, החברה שללה באופן שרירותי את ההטבות להן היו זכאים התובעים. השופט ביסס את פסיקתו על מספר נקודות מרכזיות. ראשית, הם הדגישו את דינמיקת הכוחות הבלתי שוויונית בין מבטחים למבוטחים, תוך הכרה בציפייה הסבירה של המבוטח ויורשיו לקבל סיוע מחברת הביטוח בעת צרתם. שנית, השופט מצא כי נסיבות החיים הקשות של התובעים, לרבות מעורבות בפעילות פלילית ועונשי מאסר, יחד עם חוסר הבהירות של המבטחת לגבי זכאותם, הובילו למצב בו התובעים סברו באופן לגיטימי שאין להם תביעה. השופטת ראתה בהתנהגותה של המבטחת בוטה ושרירותית, וציינה כי בשנת 2012 הפסיקה את ניסיונותיה לשלם למוטבים ולא סיפקה כל תמיכה או הבהרה לתובעים. כמו כן, הדגישה השופטת כי פניית בא כוח התובעים עמם בשנת 2016 בנוגע לשחרור הרכב מהמוסך הייתה הערכאה הראשונה בה נודע לתובעים על זכאותם לפיצויים. לפיכך, השופט קבע כי יש לחשב את תקופת ההתיישנות ממועד זה, כלומר התביעה אינה חסומה על פי חוק. לסיכום, השופט הורה לחברת הביטוח לשלם לתובעים סך של 57,744 ₪ כפיצוי, בצירוף תשלום ריבית מיוחדת, אגרת בית משפט, אגרת עדים ושכ"ט עורך דין בסך 8,500 ₪. ההחלטה משמשת תזכורת לאחריות של מבטחים כלפי לקוחותיהם ולצורך בבהירות ובתמיכה, במיוחד במקרה של אנשים פגיעים.