ע"פ 795/85

תקציר

בית המשפט העליון אישר את החלטת ערכאה נמוכה יותר להרשיע את המערער ברצח לפי סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. ההרשעה נסמכה במידה רבה על עדותו של עד, מאיר שיר, ששמע על העבירה מהמערער ושותפו. שיר, עבריין בעל עבר פסיכיאטרי, מסר את העדות בתמורה לטיפול מועדף במקרים שלו. בית המשפט הכיר בחוסר המהימנות של העד, אך בסופו של דבר קיבל את גרסתו כאמת, ומצא ראיות תומכות מספיקות. אלה כללו פרטים על זירת הפשע והאירועים שקדמו לה, שיכלו להיות ידועים רק למבצעים, וכן את התנהגותו של המערער בעקבות הפשע וניסיונותיו להרחיק עצמו ממנו. בית המשפט שקל גם את שתיקתו של המערער במהלך חקירתו במשטרה ואת הכחשותיו הרבות הכוזבות בנוגע לקשריו עם אנשים שונים הקשורים בתיק. בנוסף, תכשיטים שעל פי החשד נגנבו במהלך ביצוע העבירה זוהו על ידי משפחת הקורבן ונקשרו למערער. למרות חששות מסוימים לגבי תהליך הזיהוי, בית המשפט מצא את גרסת התביעה אמינה יותר. בהינתן גורמים מחזקים אלה, הגיע בית המשפט למסקנה כי ניתן לסמוך על עדותו של שיר, והרשעתו של המערער ברצח עומדת בעינה.