ק"ג 66999-12-19

תקציר

התובעת תבעה את חברת הביטוח הנתבעת לאחר שהפוליסה שלה בוטלה עקב אי תשלום, בטענה שהביטול היה בלתי חוקי שכן לא קיבלה את מכתבי ההתראה הנדרשים. חברת הביטוח טענה כי שלחה את המכתבים לכתובתה הנוכחית של התובעת, כפי שעודכנה ברישומים, וכי הפוליסה בוטלה כדין בהתאם לחוק חוזה הביטוח. השופט פסק לטובת חברת הביטוח הנתבעת. נטל ההוכחה בגין תביעות זיוף ומרמה במשפט האזרחי הינו גבוה ביותר, והתובע לא עמד בנטל זה. הראיות הראו כי הצהרת הפקיד כי מכתבי האזהרה אינם זמינים נבעה מטעות אנוש, ולא הצביעה על הונאה או זיוף. התאריכים על גבי המכתבים ציינו את תאריך השחזור ולא את תאריך ההנפקה המקורי, והיעדר חתימה אלקטרונית, לוגואים ופרטי שולח הוסברו כנובעים מכך שהמכתבים היו שחזורים ולא מקור. גם הפורמטים השונים של המכתבים הוסברו, ונמצאו מתקבלים על הדעת. גם הטעות בכתובתו של התובע במכתב ההתראה הראשון טופלה ונמצאה לא מהותית, שכן היא נשלחה לכתובת הנכונה על פי הרשומות, ובכל מקרה הופיע המיקוד הנכון על המעטפה. השופטת קיבלה את הטענה כי חברת הביטוח פעלה לפי הנוהל התקין למשלוח הודעות אזהרה, וכי המכתבים נשלחו בסמוך לתאריכים הנקובים בהם. מאחר שהתובעת לא הוכיחה כי המכתבים לא התקבלו, קבעה השופטת כי הפוליסה בוטלה כדין. לפיכך, התביעה נדחתה. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.