ת"א 37613-09-14

תקציר

התובעת, יצרנית מותגי דגנים, תבעה את הנתבעת, ספקית גז טבעי, על כך שגבתה מהם מחירים מופרזים לכאורה לאספקת גז. התובע דרש פיצויים בסך 5,884,680 ₪, בטענה כי הנתבעת גובה אותם על בסיס תעריף שגוי משנת 1998. הנתבע טען כי השינויים במחירים לאורך השנים היו ידועים לתובע ולכן מרבית התביעה התיישנה. בית המשפט בחן את הראיות והעדויות שהציגו הצדדים. נמצא כי התובעים לא הוכיחו את טענתם כי המחיר שנקבע בשנת 1984 היה ההסכם היחיד המחייב את הצדדים וכי לא חלו בו שינויים או תוספות במהלך השנים. בית המשפט השתכנע מראיות הנתבעת כי המחירים אכן השתנו ובוצעו תוספות. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי אין הצדקה לתביעת התובע להארכת תקופת ההתיישנות בשל תרמית או הטעיה, שכן התובע לא עמד בנטל הראייתי המוטל עליו. בית המשפט דחה גם את הטענה כי החוזה בין הצדדים הוא חוזה ארוך טווח, דבר שהיה מקל על התובע את נטל ההוכחה בדבר תקופת ההתיישנות שלא במתכוון. כתוצאה מכך, התביעה לחשבוניות לפני ספטמבר 2007 נדחתה מחמת התיישנות. לגבי יתר התביעה, פסק בית המשפט לטובת הנתבעת, וקבע כי התובעת לא הוכיחה הפרת הסכם. לפיכך, התביעה כולה נדחתה, והתובע חויב לשלם לנתבעת את הוצאותיה ודמי השכירות בסך 65,000 ₪.