ע"ז 43215-03-21

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב ירושת דירה בעקבות מותו של א.ר., שנפטר ללא ילדים ואביו נפטר אף הוא. אמו של א.ר., התובעת, ביקשה מבית המשפט צו שיירש מחצית מעיזבונו של א.ר., כאשר כל אחד מאחיו – הנתבעים – יירש רבע. הנתבעים טענו כי יש לראות בדירה חלק מעיזבון אביהם ולא של א.ר., שכן היה הסכם בעל פה שאם א.ר. ימות ללא ילדים, הדירה תחזור אליהם. עוד טענו הנתבעים כי נוסח הסכם בכתב אך השמיטו סעיף רלוונטי משיקולים משפטיים. הנתבעים ביקשו כי צו הירושה יציין כי הדירה מוחרגת מעיזבונה של א.ר., אך בית המשפט קבע כי צו ירושה מצהיר על זהות היורשים וחלקם בעיזבון ולא על הנכסים שבעיזבון. בית המשפט קבע כי טענות הנתבעים בדבר הבעלות בדירה צריכות להישמע במשפט נפרד. השופט דחה את התנגדות הנתבעים ופסק לטובת התובעת, תוך מתן צו הירושה המבוקש. עם זאת, כדי לאפשר לנתבעים להכין את טיעוניהם בנוגע לבעלות בדירה, אסר השופט זמנית על התובע לפנות את הדירה. הנתבעים חויבו להעמיד התחייבות עצמית וערבות על סך 30,000 ₪ בתוך שלושה ימים, והצו יישאר בתוקף אם יגישו תביעה בתוך 15 יום. כמו כן הורה בית המשפט לנתבעים לפצות את התובעת בגין הוצאותיה המשפטיות, בסך 1,500 ₪.