בש"א 18961/05

תקציר

המבקשים, חברה גרמנית המייצרת משאבות בטון וחברת בת שלה, מעורבים בסכסוך עם חברה ישראלית המשמשת כמפיצה בלעדית שלהם בישראל. הסכם ההפצה בין הצדדים כולל סעיף שיפוט הקובע כי החוק הגרמני יחול על יחסיהם וכי לבית המשפט המוסמך בשטוטגרט, גרמניה, תהיה סמכות שיפוט בכל מחלוקת. משביטלו המבקשים את ההסכם, הגיש המשיב תביעה לבית משפט ישראלי. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשה להקפאת הליכים, תוך הסתמכות על סעיף השיפוט. לחילופין, הם ביקשו לדחות את התביעה. בית המשפט נעתר לבקשת המבקשים להקפאת הליכים, וקבע כי סעיף השיפוט בהסכם ההפצה הוא סעיף ייחודי של סמכות שיפוט זרה. משמעות הדבר היא שבית המשפט הישראלי לא צריך להפעיל סמכות שיפוט בסכסוך. הסעיף פורש כריכוז סמכות שיפוט בגרמניה, כפי שדרש עניינה של המבקשת 1. בנוסף, מצא בית המשפט כי טענת המשיב כנגד המבקשת 2, שלא הייתה צד להסכם, סותרת מיסודה. המשיב טען כי תניית השיפוט אינה חלה על מבקש 2, אך בית המשפט קבע כי מאחר שתביעת המשיב התייחסה לשני המבקשים כאל מקשה אחת, תניית השיפוט חלה על שניהם. בקשת הדחייה של המבקשים נדחתה כמיותרת, שכן תניית סמכות השיפוט הזרה גוברת. המשיב חויב לשאת בהוצאות המבקשים.