ע"א 55878-03-20

תקציר

הערעור נעתר באופן חלקי לבקשת המערער, באשר לקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. הערעור מתייחס למספר שיקים שנמשכו על ידי המערערת ונמסרו למשיב במסגרת שתי עסקאות ניכיון. העסקה הראשונה כללה ארבעה שיקים בסך כולל של 105 אלף שקל, והשנייה כללה שלושה שיקים הקשורים לעסקה. בית המשפט מצא כי ממצאיו של בית משפט קמא ביחס לעסקה השנייה ולשיקים הקשורים בה היו התערבות סותרת ומוצדקת. עוד מצא בית המשפט כי שגה בית משפט קמא בכך שלא איחד את הדיונים בשני התיקים, דבר שהוביל לפסקי דין סותרים. באשר למהות, הסכים בית המשפט עם המשיב כי לא הוכחה התמורה בגין ההפרש בין שיק התמורה לבין השיקים בעסקת הניכיון הראשונה, בסך 30,390 ₪. לפיכך, הערעור מתקבל בחלקו, וחובו של המערער מופחת בסכום זה. בית המשפט אף דן ודחה מספר טענות שהעלתה המערערת, לרבות טענות לזיוף, סחיטה וגניבה, שכן הן מהוות הרחבה של חזית אסורה. בית המשפט דחה גם את טענות המערערת בדבר סחירותם של שני שיקים, שיק מספר 11435 בשל היעדר חתימה, וצ'ק מספר 11436 עקב מחיקת חתימת הנעבר, על בסיס פקודת השטרות. לבסוף, בית המשפט הורה למערערת לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪, והמשיבה נדרשה להשיב את יתרת הסכום מהערבות שהופקדה.