בש"פ 6121/20

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לוד שלא לחשוף קטעים מסוימים מיומנה של המתלוננת ומרישומים טיפוליים שביקש המערער, המואשם בעבירות מין בשתיים מבנותיו. החלטת הערכאה הנמוכה יותר אושרה ברובה. עניינו של הערעור בתיק עבירת מין נגד המערער, במסגרתו המתלוננת, אחת מבנותיו, רשמה את רישומי הטיפול והיומן שלה באופן חלקי ושיתפה את המערער. המערער טען, כי המחדלים פגעו בהגנתו, וטען כי יש בהם ראיות לנטייתו של המתלונן להזות ולפברק. הוא ערער לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, אך בקשתו נדחתה, למעט קטע אחד נוסף שבית המשפט הורה לשתף. לאחר מכן הביא המערער את העניין לבית המשפט העליון, וטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא גילה את הרשומות, שלדעתו היו חיוניות להגנתו, ופגע בזכות העיון. המשיב, לעומת זאת, טען כי אין לחשוף את הרשומות. שופט בית המשפט העליון עיין ביומן וברישומים הטיפוליים והסכים עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר בעניין היומן, מצא את תוכנו חסר חשיבות להגנתו של המערער, ותחת זאת חיזק את אמיתות טענות המתלוננת. עם זאת, השופט זיהה קטעים ספציפיים ברישומים הטיפוליים הרלוונטיים להגנתו של המערער והורה על חשיפתם, תוך איזון בין אינטרס ההגנה של המערער לבין פרטיותו של המתלונן. קטעים אלה סומנו ופורטו בפסק הדין. ככלל, הערעור נדחה, עם תיקונים קלים בלבד בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר. בפסק הדין הודגש כי בעוד שזכותו של המערער למשפט הוגן היא בעלת חשיבות עליונה, הרלוונטיות של הראיות משפיעה על המשקל שניתן לעדים ולזכויות הקורבן. במקרה זה, הרשומות הטיפוליות לא הצדיקו התייחסות מיוחדת, מלבד הקטעים שצוינו.