סע"ש 21469-01-22

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **הנושא המרכזי: סמכות עניינית של בית הדין לעבודה בתביעת התעמרות מצד סוהר בשירות בתי הסוהר (שב"ס).** **עובדות המקרה:** התובע, סוהר בשב"ס במשך כ-22 שנים, הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בטענה להתעמרות, התנהגויות פסולות, השפלה והפליה שחווה מצד הנתבעת (מדינת ישראל - שב"ס). בגין אירועים אלו, עתר התובע לסעד כספי בסך 120,000 ₪. הנתבעת, שב"ס, הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה כי לבית הדין לעבודה אין סמכות עניינית לדון בתביעה, וזאת בהתבסס על סעיף 129(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] התשל"ב-1971. לטענת הנתבעת, מרבית האירועים המתוארים בתביעה נוגעים להחלטות מקצועיות ומבצעיות הקשורות להעסקתו של סוהר, ועל כן יש לדונם בבית המשפט לעניינים מנהליים. **המסגרת הנורמטיבית והדיון המשפטי:** 1. **סמכות בית הדין לעבודה:** סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, מקנה לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתובענות בין עובד למעסיק שעילתן ביחסי עבודה, למעט תובענות שעילתן בפקודת הנזיקין. 2. **מבחן תיחום הסמכות:** הפסיקה קבעה מבחן תלת-שלבי לתיחום סמכותו של בית הדין לעבודה: (א) מבחן זהות הצדדים (עובד-מעסיק); (ב) מבחן העילה (הנובעת מיחסי עבודה); (ג) מבחן החריגים (עילות שהוחרגו, כגון עילות נזיקיות). 3. **החריג בפקודת בתי הסוהר (סעיף 129(א)):** הסעיף קובע כי תובענה הנוגעת להחלטות הנוגעות למינוי, קביעה לתפקיד, העברה, קידום, השעיה, פיטורין או שחרור של סוהר – **לא תיחשב כתובענה הנובעת מיחסי עובד ומעביד לעניין סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה**. 4. **תכלית סעיף 129(א):** בית המשפט העליון (בג"ץ 1214/97 חלמיש) ובית הדין הארצי לעבודה (עע (ארצי) 4522-11-18 זליג) הסבירו את תכלית הסעיף. מדובר בהכרה בכך שמעמדו של סוהר (בדומה לשוטר) שונה מזה של עובד רגיל. המערכת בשב"ס מאופיינת במבנה היררכי פירמידלי קפדני, דמוי-צבאי, המחייב משמעת וסמכותיות. חשיפת החלטות אלו לביקורת שיפוטית רגילה בבית הדין לעבודה עלולה לערער יסודות ארגוניים חשובים אלו. לכן, החלטות הנוגעות להעסקה, קידום ושיבוץ של סוהרים מופנות לבחינה בערכאות אחרות, כגון בתי המשפט לעניינים מנהליים. 5. **סעד כספי כפוטר מסמכות:** נקבע כי העובדה שהסעד המבוקש הוא כספי, אין בה כדי להשפיע על תיחום הסמכות. המבחן הוא מורכב ומשלב את מבחן העילה, זהות הצדדים, וטיבו של העניין הנדון, ולא רק את מבחן הסעד. **החלטת בית הדין:** בית הדין לעבודה קיבל את בקשת הנתבעת וקבע כי **אין לו סמכות עניינית לדון בתביעה**, ועל כן הורה על סילוקה על הסף. **ניתוח האירועים לאור הסמכות:** בית הדין בחן את האירועים שנטענו על ידי התובע וקבע כי **רובם המכריע נוגעים להחלטות פיקודיות, ארגוניות ומבצעיות הנתונות בסמכות שב"ס**, ועל כן נכללים בגדרי סעיף 129(א) לפקודת בתי הסוהר. דוגמאות לכך: * **התעמרות בבית סוהר נווה תרצה:** תקיפה על אופן מילוי חוות דעת ותלונות שווא בדבר תפקודו של התובע – נקבע כי אירועים אלו נוגעים לקידומו והצבתו של התובע, ולכן אינם בסמכות בית הדין. * **העברה לבית מעצר קישון, אי-בחירה לתפקיד קמב"ץ, אי-מתן תקן:** כל אלו הוגדרו כ"העברה מתפקיד לתפקיד" או "אי בחירה לתפקיד", אשר נכנסים באופן מפורש לגדרי סעיף 129(א). * **שירות בבית סוהר חרמון:** בית הדין בחן אירועים רבים, כגון יחס קצינים, שיבוץ למשמרות, מתן הוראות, זכויות (או העדרן) כמו שולחן לשבת עליו, עבודה ממושכת, אי-מתן חוות דעת, וכן אירועים הקשורים למחלה או בידוד. בית הדין קבע כי **"כחוט השני עובר עניין הצבתו, קידומו, שיבוצו של התובע בתפקידים, משמרות וכדומה דרך כל האירועים."** גם החלטות לגבי חזרה לעבודה, שהייה בבידוד, או החלטות לגבי תלונות על הצבה או דיווחים – נקשרו ל"סמכותו של המפקד הממונה להורות לו להתייצב מתי, איך והיכן". אירועים נוספים, כמו אי-רישום יום הולדת או אמירות שליליות על ידי קצינים, נתפסו כחלק מההקשר הכולל של הצבתו, העברתו וקידומו, ודרשו בחינה של הפעלת סמכות ארגונית. * **אירוע משנת 2021 (יציאת אסיר):** בית הדין קבע כי ההחלטה להעמידו לדין משמעתי, היעדר התעניינות במצבו הבריאותי, והעברתו לתפקיד אחר, מהווים **"החלטה פיקודית המאפיינת את אופיו המיוחד של השירות ונכנסת לגדרי סעיף 129(א)".** **חידושים ועיקרים משפטיים:** 1. **החלת החריג באופן רחב:** פסק הדין מדגיש את ההחלה הרחבה של סעיף 129(א) לפקודת בתי הסוהר. גם אירועים הנראים לכאורה אישיים או זניחים (כמו אי-רישום יום הולדת, שיבוץ למשמרות, יחס מילולי) נתפסו כחלק ממכלול ההחלטות הפיקודיות והארגוניות הקשורות להעסקה, קידום ושיבוץ של הסוהר. 2. **דגש על ה"אופי המיוחד של השירות":** בית הדין שב ומדגיש את התכלית העומדת בבסיס סעיף 129(א) – שמירה על יסודות המשמעת וההיררכיה בשב"ס, שהם חיוניים לתפקודו. הפסיקה אינה רואה בסוהרים "עובדים מן השורה" לצורך הערכת החלטות הקשורות ישירות לתפקידם. 3. **הפניה לערכאה המתאימה:** בית הדין מבהיר כי סילוק התביעה על הסף אינו מותיר את התובע ללא מענה. הוא הפנה את התובע לבית המשפט לעניינים מנהליים, כערכאה המתאימה לבחינת החלטות מסוג זה, תוך הכרה בכך שלתובע קיימת "תרופה" אחרת. 4. **גבולות תביעת התעמרות:** פסק הדין מציב גבול ברור לתביעות התעמרות המוגשות על ידי סוהרים. כל אירוע, גם אם נחווה באופן אישי וקשה על ידי הסוהר, ייבחן תחילה דרך משקפי סעיף 129(א). רק אם יימצאו טענות שאינן נוגעות כלל להחלטות פיקודיות, ארגוניות או מבצעיות, ייתכן שבית הדין לעבודה ידון בהן. במקרה זה, בית הדין מצא שכל הטענות היו קשורות להחלטות אלו. **סיכום:** פסק הדין מבטא את פרשנות בתי הדין לעבודה את סעיף 129(א) לפקודת בתי הסוהר, תוך הדגשת הרציונל העומד בבסיסו – ההכרה במעמדו המיוחד של הסוהר והצורך לשמור על יעילות תפקודית ומבנית של שירות בתי הסוהר. התביעה סולקה על הסף מחוסר סמכות עניינית, והתובע הופנה לערכאה המתאימה, בית המשפט לעניינים מנהליים, לבחינת טענותיו.