תמ"ש 52686-05-16

תקציר

פסק דין זה עוסק בעתירתם של אישה בת 80, ס.א., ושניים מילדיה, להסיר את ידם של בנה י.א. וכלתה ד.א. מחלקת אדמה שבבעלותה המרבית. הרקע לעתירה הוא מערכת יחסים קשה ועכורה בין ש.א. לבין בנה וכלתה, המאופיינת בהתנהגות קשה ואלימות מצד ש.א. כלפיהם. שש שנים לפני הגשת העתירה חתם ס.א. על תצהיר חד-צדדי בפני עורך דין. בתצהיר הסכים ש.א. להציב על הקרקע קרוואן, שי.א. וד.א. ישתמשו בו, וכן התחייב להעביר בעתיד את הבעלות בקרקע לי.א. האם ושני ילדיה טענו כי יש להכריז על התצהיר כולו בטל בעילה של מרמה, הטעיה ומצג שווא. לטענתם, ש.א. הסכימה להצבת הקרוואן תחת לחץ וללא הבנה של השלכות התצהיר, וכי י.א. הטעה אותה בנוגע לתוכן המסמך. השופטת קבעה כי בעוד שס.א. אכן הבינה את ההשלכות של חלקו הראשון של התצהיר, בנוגע למיקום הקרוואן, חלקו השני של התצהיר, שעניינו העברת הבעלות בקרקע, בטל בשל טעות, הטעיה ועושק. השופטת ביססה מסקנה זו על עדויות עדים, לרבות עדותו של עורך הדין שהכין את התצהיר, וכן על תסקיר רווחה ובקשות לצווי הגנה. השופטת הדגישה כי ההסכמה לשימוש בקרקע מוגבלת עד לשנת 2024, שלאחריה יוכלו התובעים לדרוש את פירוק השותפות וחלוקת הקרקע. עוד ציינה השופטת כי הסכמתה של ש.א. להצבת הקרוואן ניתנה זה מכבר ולא ניתן לחזור בה כעת, מה גם שבית המשפט לא ייתן יד לסילוק ד.א., שהתגורר בקרוואן שש שנים. לפיכך, הבקשה להכריז על התצהיר כולו בטלה ומבוטלת ובקשת הפינוי נדחתה, אך טענת מצג השווא בתצהיר בדבר ההתחייבות להעברת הבעלות התקבלה, וחלק זה של ההתחייבות הוכרז כבטל. כל צד נדרש לשאת בהוצאותיו.